לפני מספר חודשים הגיש מ”מ ראש העיר, מיכי אלפר, תביעת לשון הרע נגד שתי חברות מועצת העיר: שרית גולן וסופי נקש, על סך של 840 אלף שקל, בטענה כי הפיצו לשון הרע חמורה.
במהלך החודשים האחרונים הייתה התנהלות סביב התביעה, כאשר שתי חברות המועצה טענו לחסינות מפני תביעה וזאת במסגרת תפקידן.
לנושא נדרש גם הייעוץ המשפטי, ולבסוף ניתן ייעוץ חיצוני שקבע כי הן זכאיות לחסינות. אלפר שלא הסכים לכך המשיך עם תביעתו כשבערב פסח הועלתה הצעה ולפיה שתי חברות המועצה לא יתבעו בשל החסינות, אולם העירייה היא שתישא בהוצאות ככל ויהיו.
שתי הנתבעות (גולן ונקש) הפנו בקשת הבהרה מבית המשפט, שבו כתבו כי ניתן לחשוב שהוצע כי התובענה כנגד המבקשות תימחק. בעוד שהדין ביחס לחסינות של עובד ציבור קובע כי בהינתן תחולה לחסינות, התובענה כנגד עובד הציבור תידחה. ואם כן לא ברור האם החלטת בית המשפט מכוונת ליצירת הסדר ששונה מהוראות פקודת הנזיקין או שנפלה טעות סופר בהחלטה.
עורכי הדין של השתיים ביקשו מבית המשפט להבהיר האם נפלה טעות סופר ובית המשפט הציע בפועל כי התובענה תידחה, או להגעה להסכמות על יסוד הסדר שונה מכפי שקבוע בפקודת הנזיקין, כשהם מבקשים להבהיר ולאפשר לגולן ונקש להתייחס להצעה ששונה באופן מהותי מבקשתן, ועלולה להותיר את הטענות כנגדן ‘באוויר’ מבלי ליצור מעשה בית דין.
לסיכום כתבו כי בהינתן שקיים הבדל מהותי בין מחיקת תובענה לבין דחייתה, דומה כי ההבהרה מתבקשת, ולו בעבור הסדר הטוב.
בהודעה מטעמן לבית המשפט נכתב כי התבטאויות הנתבעות כולן הן אמת שפורסמה בתום לב, כך שגם ללא בקשת ההכרה המוצדקת ללא ספק, דין תביעת הסרק הנקמנית להידחות. עוד טענו כי הדבר גרם להן טרחה והוצאות ניכרות, וכי לא ייתכן שבעבור זה התובע – אלפר, לא ישלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.
עוד כתבו כי לאחר הסכמת אלפר למחיקת התביעה נגדן, יש לדחות את התביעה ולא למחוק אותה, ואם למחוק ולא לדחות אז לנמק בפירוט מדוע תימחק התביעה.
בעקבות הודעתן לבית המשפט קבעה הבוקר (חמישי) השופטת סיגלית מצא, כי התובע (אלפר) קיבל את המלצת בית המשפט בכפוף לכך שהעירייה היא שתישא בחבות הנתבעות (גולן ונקש) ככל ותיקבע כזו, בין אם בוצעו הפרסומים במסגרת תפקידן ובין אם לאו תימחק התביעה נגדן.
משכך, קבעה השופטת: “ניתן בזאת פסק דין חלקי המורה על מחיקת התביעה נגד גולן ונקש, בשים לב לשלב המוקדם של ההליך כמו גם לכך שהתביעה נגדן נמחקה ללא הכרעה בשאלה אם בוצעו הפרסומים בגדר תפקידן אם לאו”. לגבי בקשתם להשית הוצאות משפט, קבעה השופטת: “לא מצאתי לפסוק הוצאות”.
מלשכתו של מ”מ ראש העיר מיכי אלפר נמסר בתגובה: “עצם ניסיון ההסתתרות של חברות המועצה מאחורי העירייה במסגרת בקשת החסינות, מלמד שהן אינן מאמינות בצדקת דרכן. מי שבטוח שיזכה בדין לא מנסה לחמוק ממנו. נקש וגולן ביקשו מבית המשפט כי ידחה את התביעה, אך בית המשפט מחק אותן בלבד תוך שהבהיר שיש לברר את התביעה לגופה. ואף דחה את בקשתן לפסוק הוצאות. על כן, התביעה תמשיך להתברר בפני בית המשפט והצדק ייראה”.
מטעם עורכי הדין בן קרפל ואדם קרפל המייצגים את גולן ונקש נמסר: התגובה מטעמו של מר אלפר מבדחת. מר אלפר הגיש תביעה, תביעתו נמחקה, והוא מנסה לייצר מהפסד ברור תמונת ניצחון. מר אלפר הגיש תביעת לשון הרע בובמסטית בדרישה לסכום דמיוני, שלא ניתן אלא לראות בה ניסיון השתקה פוליטי של שתי חברות מועצה שחשפו – במסגרת תפקידן – פרומיל מהתנהגותו. אלא מה? חברות המועצה חסינות לפי דין (כלומר בזכות); והמחוקק לא העניק חסינות סתם, אלא בדיוק כדי לסלק תביעות שכל כולן רדיפה אישית כנגד נבחרי ציבור. שאלה מעניינת היא האם מר אלפר ידע שזה המצב המשפטי מלכתחילה או לא?
ככל הנראה בקשת ההכרה בחסינות שהוגשה הייתה כה מוצלחת, עד כדי שגם העיריה הצטרפה אליה; ועל אפו ועל חמתו של מר אלפר, בית-המשפט המליץ לו לרדת מהעץ ולמחוק את התביעה האישית. מר אלפר הסכים להצעה(הרי גם היה יכול לסרב) כלומר חמק מהכרעה מנומקת בבקשה המוצדקת שהוגשה.
לסיכום: מר אלפר שרצה לרדת לכיסן האישי של חברות מועצה שמבקרות את פועלו מכוח תפקידן, מצא את עצמו תובע 840,000 ש”ח מעיריית חיפה (ותפקידו בעירייה מפורסם ברבים). לזה מר אלפר הסכים. כתבי הטענות פומביים. מי שאינו משוכנע היכן נמצא הצדק, שיתכבד ויעיין בטענות במלואן.
