חזיר בר. צילום: 970

השופט: החוק מצווה על העירייה למגר את תופעת החזירים

פסק דין שניתן באחרונה נגד עיריית חיפה בגין תאונה של נהג מונית עם חזיר בר, מביא עימו משמעות רחבה בהרבה מעצם הפיצוי שפסק. בדבריו הבהיר השופט: "על העירייה מוטלת החובה למגר את התופעה, כך שחזירי בר לא ישוטטו ברחבי העיר, ופקודת העיריות לעירייה הוא לשון ציווי, אין כאן לשון המליצה או דרישה להשתדלות, לשון החוק הינה לשון ציווי ועשה".

נהג מונית תושב חיפה תבע את העירייה בסכום של 16,790 שקל בעקבות התנגדות עם חזיר בר. בכתב התביעה נכתב כי בתאריך 15.01.23 נהג במונית מסוג מרצדס ברחוב מוריה לכיוון מרכז הכרמל, ומעט לאחר צומת כיכר קריית ספר, קפץ בין המכוניות החונות חזיר בר ופגע במונית וכתוצאה מכך נגרמו נזקים כבדים למונית. התובע פנה למוסך שם נבדקה המונית ע”י שמאי שהעריך את הנזקים בסכום של 67,147. עוד עולה מכתב התביעה כי השמאי העריך שהזמן הסבי רלתיקון הנזק, עומד על שלושה ימים, מה שהביא לביטול עבודה של ארבעה ימים.

לטענת נהג המונית שתבע את העירייה, מדובר ברשלנות של עיריית חיפה, היות וחזיר הבר מהווה דבר מסוכן כאשר לעירייה שליטה מלאה עליו, וכי חוסר זהירות העירייה מאשר על מילוי חובת הזהירות המוטלת עליהן. עוד טען כי הרשלנות היא בכך שהעירייה לא דאגה לאסוף את חזירי הבר מתחומי העיר, לא התקינה מעקה שתמנע מחזירי בר לקפוץ לכבישים בעיר, לא הזהירו את נהגי המכוניות בדבר הסכנה שיש, ולא נקטה באמצעי בטיחות מתאימים למניעת תאונות מסוג זה.

בשל כך לטענתו על העירייה לפצותו שכן הנזק התרחש בשל רשלנותה. לדבריו שילם למוסך את ההשתפות העצמאית בסך של 12,415, שלכך הוא מוסיף את אובדן הכנסה ועגמת הנפש.

העירייה בכתב ההגנה טענה כי היא לא הפרה כל חובת זהירות וכי אין בנסיבות הנטענות כדי להטיל אחריות כלשהי עליה. עוד טענה העירייה כי היא פועלת בדרכים של הסברה לציבור לצורך צמצום תופעת חזירי בר, כאשר קיימים גורמי משיכה של חזירי בר לרחובות כתצואה מתופעה של תושבים שמאכילים חזירי בר, דבר הגורם להם להגיע לאזורים מאוכלסים.

העירייה טענה עוד בכתב ההגנה כי התאונה התרחשה מרשלנותו הבלעדית או התורמת של הנהג במאה אחוז, בשל מה שהגדירו המחדלים הבאים: הנהג לא שם לב למתרחש במקום החניה, לא היה ערני למניעת התרחשות אירוע, לא עשה כל שביכולתו להקטין את הנזק, לא מנע את התרחשות הנזק, נהג או החנה באופן רשלני או חסר זהירות או בלתי אחראי או מסוכן.

בדיון שנערך בבית משפט לתביעות קטנות, הוצג סרטון המתאר את התאונה כיצד החזיר מתפרץ לכביש והמונית פוגעת בו.  בהחלטת השופט נכתב כי הגיע לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. בשאלה האם קיימת אחריות מצד העירייה להתרחשות התאונה כרשות מקומית וכמחזיקה במקרקעין בהם התרחשה התאונה, בדבריו אמר השופט כי פקודת העירייה מתייחסת באופן ספציפי לחזירים משוטטים בעיר, כשהוא מצטט את סעיף 247 א’ לפקודת העיריות ובו נכתב: העירייה תסדיר או תמנע החזקת חזיקים, תסדיר החזקת בעלי חיים אחרים באופן שהחזקתם לא תהווה מטרד ציבורי או מפגע לבריאות, ותסדיר או תמנע מרעה או מעבר של בעלי חיים”.

השופט אף מתח ביקורת על העיריה בפסק הדין כאשר כתב כי העירייה טרחה לפרט שורה של פעולות שביצעה, אולם לא טרחה להשיב לתובע על שורה של פעולות שהייתה צריכה לעשות ולא ביצעה. “אני סבור שהיעד העיקרי של העירייה בעניין תופעת חזירי הבר הוא לדאוג לסילוק חזירי הבר מתחומי העיר. חזיר בר אינו צריך לשהות בשטח העיר, ועל העירייה מוטלת החובה למגר את התופעה, כך שחזירי בר לא ישוטטו ברחבי העיר, ופקודת העיריות לעירייה הוא לשון ציווי, אין כאן לשון המליצה או דרישה להשתדלות, לשון החוק הינה לשון ציווי ועשה”.

וממשיך השופט בפסק דינו למתוח ביקורת על העירייה וקובע כי רשלנותה של העירייה באה לידי ביטוי באופנים הבאים: לדוגמא: העירייה לא הראתה שהתקינה גד שתמנע מחזירי בר להתפרץ לכביש, לא הראתה שהזהיר את נהגי הדרך בדבר הסכנות, לא הראתה שהציבה שלטים המזהירים מהתפרצות חזירי בר, לא דאגה למנוע כניסת לכבישים עירוונים, ואכן על העירייה לדעת כי חזירי בר עשויים להתפרץ לדרך עירונית ובכל לגרום לתאונות מהסוג שחווה התובע.

עוד מתח ביקורת על העירייה כי אין ממש בטענות העירייה שהתובע נהג בהתרשלות. התובע הראה סרטון שבו הוא נראה נוהג באופן רגיל וזהיר, כשלפתע החזיר האמיתני מתפרץ ופוגע ברכבו.

לסיום כותב השופט כי מכתב ההגנה של העירייה היא מודעת לתופעת חזירי שמשוטטים בעיר, ומשכך היה עליה לצפות את הסכנה הנובעת משיטוטם של חזירי הבר ברחבי העיר, ולצפות את הנזק אשר עלול להתרחש מכך. משלא פעלה העירייה למניעת הסיכון, הרי שהתרשלה. ההתרשלות דנן גרמה בין הית רלנזק במונית של הנתבע. “סבורני כי אילו העירייה הייתה מפעילה את האמצעים העומדים לרשותה, אז ניתן היה למנוע את הסכנות הטמונות בשיטוטם של חזירי הבר ברחבי העיר, בנסיבות אלו, מתקיים הקשר הסיבתי בין התרלשנות לבין קרות הנזק”.

בשל כך קבע השופט כי על העייריה לשלם 12,415 שקל בגין נזק שלא שולם על ידי הביטוח, תשלום על אובדן הכנסה בסך 2,375 שקלים, ובנוסף תשלם הוצאות משפט של 1,500 שקל.

מרחבי האתר
דילוג לתוכן