פעמיים ניסה יעקב בורובסקי לכבושאת לשכת ראש העיר בחיפה, ופעמיים הוא נכשל. ייתכן והוא עוד סוחב עימו את הצלקות מאותן שתי מערכות בחירות, אך דבר אחד ברור; אין נחוש ממנו הפעם להתמודד ובמערכה השלישית גם לכבוש את היעד. את ההחלטה על כך הוא קיבל לפני כשנה, זה קרה אחרי פגישה שהייתה לו עם ראש העיר, ומתברר שמאז הוא עם הרבה אנרגיה, לא מעט מפגשים, ובהתנהלות שקטה שהחלה כבר לפני מספר חודשים, הוא לטענתו סגר עם קהלים שונים שיתמכו בו בבחירות.
את הראיון עימו אני מקיים בביתו שבכרמל. הנוף המדהים שנשקף ממרפסת ביתו, הוא מפלט לשקט ורוגע מהאווירה העכורה שבחוץ. הפעם ההתמודדות שלו היא לא רק מול יהב, אלא גם מול מתמודדים נוספים. כשאני מדבר איתו על הצורך לעלות לסיבוב השני, בורובסקי מביט בי בהשתהות. מבחינתו מדובר בניצחון שלו כבר בסיבוב הראשון, ולשם כך הוא פועל בכל החזיתות, מול כל המגזרים.
מה חסר לך? אני שואל אותו בתחילת הראיון, בשביל מה ההתמודדות הזו? והוא משיב: “לא חסר לי כלום”. אז מה בכל זאת מביא אותך להתמודד אני תוהה, ותשובתו מדברת על שליחות ציבורית. “אני חושב שאדם הוא שליח ציבור ויש לו היכולות והכלים לעשות מה שנחוץ כדי להציל את העיר חיפה אז כמעט ואין לו אפשרות אחרת. האם מה שאני אומר זה כי כך גדלתי בבית אבא? האם אלו אירועי מלחמת יו”כ או שמא האינתיפאדה הנוראה שחוויתי במשטרת ישראל? אני לא יודע. אני מאמין שאם אפשר ואתה יכול לעשות אז אסור לך לעמוד מנגד ולתת למישהו אחר”.
איפה הבעיה?
חיפה סובלת מקללת ניהול של 20 שנה. הקללה באה לידי ביטוי למשל בכך ש-71,710 עזבו את חיפה בשבע השנים האחרונות. שים לב שאלו שעזבו לא עזבו רק לת”א וירושלים אלא גם לנשר, טירת כרמל, קריית ים, ביאליק ואתא. תחשוב על אלו שעזבו, שהם הון אנושי חיובי כלכלית, זהו פוטנציאל מצוין של צעירים, שעכשיו פשוט לא נמצאים בעיר.
ומי ממלא את החלל?
נכנסו 53 אלף אנשים שהמכנה המשותף לכולם שהם בשכבות סוציואקונומי נמוך, וחיפה דוהרת להיות עיר מעורבת במספרים ששינו את אופייה. תראה, חלק מהבאים לחיפה זה כפריים מהגליל , ואני לא אומר זאת מגזענות, אלא מכיוון עובדתי. אם ברחוב השומר אפשר לקנות דירה ב-400 אלף שקל, אז אנשים שנכנסים הם נטל על כלכלת העיר.
זה ייחודי לחיפה מה שאתה אומר?
זה לא קורה בכל עיר, המספרים האלו שייכים לנו, לחיפה. כל מי ששומע אותם, מבין שחיפה אם לא תנוהל אחרת היא תהפוך להיות בעיה לאומית ולא בעיה פרטית של אובדן הזהות של הצפון. בצער אני אומר לך שתוך חמש שנים נראה את הבעיה לנגד עיננו.
ומה הפתרון שלך אם וכאשר תגיע לראשות העיר?
אני חושב שלעצור את זה באמצעות שיטת הניהול מניהול ריכוזי לניהול ביזורי. זה אומר להקים חמישה מינהלים, כשכל סגן ראש עיר מקבל ניהול של מינהל ובאופן הזה אתה בודק את הסיבות. למה אנשים עזבו. זה יכול להיות כי החינוך לא טוב, כי אין דיור, כי אין פארקים, כי אין תרבות שעות פנאי, כי מזלזלים בהם כאזרחים ולא נותנים להם שירות. אצל אחד זה החזירים, ואצל השני זו בעיה אחרת, אבל הכותרת היא שמזלזלים בהם ולא מעניקים להם את השירות שמגיע להם כאזרחים.
אתה הזכרת קודם ערים שכנות, אתה חושב שהם מקבלים יותר?
אני יכול להגיד לך שתושב טירת כרמל, או מישהו שגר בקריית אתא, ביאליק או קריית מוצקין, מקבל שירות יותר טוב מתושב חיפאי. זה בא לידי ביטוי בפרמטרים של השקעה, ודוגמא לכך אתה יכול לקחת מתחום החינוך שעה שהתקציב של הרשויות האלו הוא נמוך יותר מהתקציב שעירייה מקצה פר בן אדם. אתה יודע מה? רוצה דוגמא נוספת? כך עיר כמו נוף הגליל שמשרתת אוכלוסיה של 50 אלף תושבים והיא משקיעה בתחזוקה 300 מיליון שקל. אצלנו בחיפה על כל 32 אלף איש, 360 אלף שקל ובפועל שם מקבלים שירות יותר גבוה מחיפה וכך גם בערים הסובבים אותנו.
מה ההסבר שלך? למה לא שינו זאת?
כי אין להם ידע וניסיון.
נו… ולך כן יש?
בוודאי. אני כראש אגף תכנון במשטרת ישראל, העברתי שלושה תקציבים. במשך שלוש שנים עברו תחתיי שבעה מיליארד שקלים. המשמעות של זה היא לקבוע סדרי עדיפויות, לקבוע את הכיוונים של בניין הכוח, התפתחות הארגון, קיום הליך סדור. כל הדבר הזה, זה בהחלט ידע וניסיון שצברתי.
והסיבה הזו היא מספיק משכנעת כדי לבחור בך?
אני רוצה לשאול אותך, אם חיפה הייתה עסק פרטי שמחזיק 300 אלף לקוחות ו-6,000 עובדים למי תרצה לתת מפתחות? לאלו שפשטו רגל? לאלו שלא מבינים בכלל ולא ניהלו כלום? או למישהו שיש לו את הידע והניסיון? ולכן אני אומר במידה הנדרשת של צניעות, משום שאני חשבתי אז ובוודאי שאני חושב היום, שאת העיר הזו צריך לנהל. צריך לשנות את התת תרבות שהשתרשה פה. לא בכעסים. לא בלחצים. זה צריך להיות בנועם הליכות, בשכל רב, ולכן הרשימה שלנו לא מורכבת מפוליטיקאים, אלא מחברה צעירים שהם יהיו דור הבא של ראשי ערים.
אולי האנונימיות של חבריך המרכיבים את מפלגתך, זה משהו שהיית צריך לחשוב עליו יותר?
לא. תחשוב על כך שאין לנו שום מחוייבות לגוף, למפלגות, לדעות, לרצונות. אנחנו כולנו עזבנו את אזור הנוחות, כי אנחנו חושבים שיש קטסטרופה ויש בידינו פתרון, וכל שאנחנו קוראים לאחרים: כנסו מתחת לאלונקה.
מה שאתה מתגאה באנשי מפלגתך, זה בדיוק מה שתגיד ואמרה בעבר ראש העיר. גם היא עזבה את אזור הנוחות, גם היא לא פוליטיקאית, אלא שליחת ציבור שבאה לשנות. אז מה ההבדל?
תשובתי פשוטה מאוד. אנחנו יודעים לפתוח כל דלת במדינה. אבל אם אתה חושב שפתיחת דלת מספקת, אתה טועה. אתה צריך לבוא עם תוכן, לבוא בעבודת מטה. משה כחלון רצה לתת לעיר הכל, אך אנשים שהתת תרבות שלהם שתדלנות, לא הבינו שכדי לקבל מהאוצר כסף, צריך לנהל עבודת מטה, לעבור פקידות, וסוגים של שיתופי פעולה. המכשול האמיתי שהיה לעינת בעיר, נעוץ בעובדה שהיא לא יצרה קשר מספיק נכון עם חברי המועצה. זה לא כי היא פוליטיקאית, אלא כי היא לא יודעת.
מה אתה רוצה לומר בזה?
שהידברות בין בני אדם, מו”מ, ותורת משחקים זה או שאתה יודע לעשות או שלא, ולדעתי היא לא יודעת. ואני רוצה להבהיר משהו, אין לי נגדה דבר אישי, כמו שאין לי דבר אישי נגד יונה, אני בא להציל את העיר. אני לא רואה בעניין הזה מישהו שאני נלחם בו, כי אני לגמרי מעל זה. אם אני צריך להסכים הסכמה וירטואלית עם תושבי חיפה, זה שאת העיר צריך להציל. אולי הם לא יודעים להגיד ממה ואיך, אבל חייבים להציל את חיפה.
נניח שהשתכנעתי מכל מה שאמרת, אבל בפועל לא הצלחת בפעמים הקודמות שהתמודדת.
הצלחה זה עניין מאוד יחסי. כשאני באתי בהתמודדות הראשונה, הייתי אדם אנונימי, זר לפוליטיקה, במידה קיצונית של נאיביות, וראה כמה קיבלתי, 36%. אני לא מכיר מישהו אחר שקיבל מספרים כאלו בלי כסף ובלי כלום.
ולמה אתה חושב שמה שלא קרה בעבר, יקרה היום?
למה היום? כמה סיבות. א. כי אני מאוד בשל. ב. אני עשיתי בדיקות עומק שלי, ואני מאמין שהן נכונות. ו-ג’ משום שאם אני מסתכל על האתגר להיבחר ולשנות את העיר. אני רוצה לומר לך דבר נוסף; אני לא יללן ולא בכיין וגם אם היו מעשים פסולים – והיו, לא התאים לי להתבכיין. אני כן יכול לספר לך שגם היום מגיעים אליי מנהלי קלפיות שמספרים לי איך זייפו את המספרים.
אתה יודע היום לעשות דברים אחרת ממה שעשית בעבר?
כן. למשל אני יודע היום לנהל מו”מ הרבה יותר טוב מהעבר.
וזה יכול להביא את הניצחון בוודאות?
כן, חד וחלק. מנצחים אם יש חיבורים וכוח, וב”ה יש לי. יש לנו 15 אלף איש ואני מאמין שנגיע ל-25 אלף אנשים.
תן לי פרופיל שלהם
מצביעי העבודה לשעבר, מצביעי הליכוד, דוברי השפה הרוסית, אנשי מרכז הכרמל, וכמובן אלפי אנשים שהיו איתי במגע. מעבר לכך, בוא לא נשכח שגדלתי בקריית אליעזר, הייתי מ.פ בגולני במלחמת יו”כ ונפילת מוצב החרמון, 31 שנות משטרת ישראל, יש לי את המגע עם אלפי שוטרים ומתנדבים.
מתי החלטת שאתה שב ומנסה להתמודד בפעם השלישית על ראשות העיר?
לפני שנה הייתה נקודת המפנה שלי, אז החלטתי שאני מתמודד.
מה קרה אז?
הייתי בקשר עם עינת קליש, ניסיתי לעזור וראיתי שאני לא מצליח לפצח את צורת התפקוד וקבלת ההחלטות, והבנתי שזה מקרה בעייתי.
דיברת על חיבורים, איך אתה עם המגזר החרדי?
אנחנו בתקופה עם מגעים של חלקים גדולים בציבור. חילונים ודתיים, חילונים וערבים, אני חותר להרכיב רוב שיתמוך בי, וכפי שאמרתי קודם, זה מספרים ושמות.
אתה רואה בתיירות גם משהו שצריך להשקיע בו?
החלום שלי צנוע, שכל כרוז שמגיע לחיפה ישאיר פה 300$ בחיפה.
ואיך עושים את זה?
ע”י הבלטה תיירותית של חיפה. יש לנו כרמל נהדר. תראה, אני עשיתי בג’מייקה אומגה. אתה חושב שאין לנו יכולת להביא אנשי מקצוע שנעשה זאת גם כאן? ושוב, אנחנו נביא את המומחים הכי טובים כדי שישאירו 300$ לכל יורד קרוז.
בוא נדבר על האורחים הלא רצויים בעיר, על החזירים. יש לך פתרון?
אם יש למישהו פתרון שהוא הומני, ואפשר לייצר פתרון אדרבה, אבל בסוף קדושת החיים קודמת לקדושת בעלי חיים, ולכן אני מצהיר: יהיה דילול. המצב הזה לא יכול להישאר. אני יכול לספר לך על עצמי, חזרתי עם אשתי במוצאי שבת לבית, השעה הייתה שמונה בערב, וכל הרחוב היה מלא חזירים. תחשוב על אנשים מבוגרים, על ילדים. אני יודע את העלויות ואני מתכונן לטיפול בהם אגב על פי המספרים שידועים לי, מדובר ב-1200 חזירים.
נניח שהחלום שלך מתגשם ונבחרת לראש עיר, מה התוכניות?
ב-14 לנובמבר חיפה תחולק לחמישה מינהלים. כל סגן ראש עיר מקבל באופן סכמתי חמישית מכוח האדם והמשאבים. אנחנו מקימים צוותים לחינוך וניהול, הולכים לבנות 25 אלף יחידות דיור בשכונות מערב העיר וקריית חיים. נקים שבעה פארקים, במקום איצטדיון קריית חיים, במקום תחנה המרכזית של אגד נחבר עם פארק את קריית אליעזר ובת גלים, ניקח את פארק הזכרון ונהפוך אותו לפארק רחב שגם ינציח את הנופלים, במקום גן האם וגן החיות נעשה פארק גדול, ובכל פארק שכזה יהיו מסלולי אופניים והליכה.
