ל”ג שנים זכיתי להיות בבחינת ‘תלמידו המובהק’. ל”ג שנים שידי לא משה מתוך ידו. מאז עברתי כנער צעיר את מפתן שערי ישיבת ‘בית מתתיהו’ המעטירה, ולימים בתפקידיי הציבוריים, זכיתי ליהנות מאורו, לקבל את עצתו, להתברך ממנו ולשמוע דבר ה’. וכך נמשך הדבר לאורך השנים, כי ב’בית מתתיהו’, אפשר לעזוב את הישיבה, אך הישיבה לא עוזבת אותך… וכך, זכיתי בכל השנים, להתפלל את תפילות הימים הנוראים, ר”ה ויוה”כ, במחיצת מורי ורבי בהיכל הישיבה בבני ברק, לראות את ראש הישיבה בעבודת התפילה, ולזכות לספוג באווירה הקדושה שאפפה את היכל הישיבה.
מי שלא זכה ללמוד בישיבת ‘בית מתתיהו’, ומי שלא זכה לשמוע ‘שיעור כללי’ מראש הישיבה, לא יכול להבין טעמה של הבנת סוגיה מהי. רבי ברוך, כפי שכונה בקרב תלמידיו, היה המצביא התורני הגדול בדורנו. כבר מיום שישי, בואכה שבת קודש, היה הוא טרוד בהכנת השיעור, אותו ימסור ביום ראשון בהיכל הישיבה. ולא היה הוא טרוד בהבנת דברי הראשונים והאחרונים, אלא בהעמדת הסוגיה על בוריה, בעומק הפשט, להנחיל תורת אמת בפי תלמידיו.
כך הייתה כל הנהגתו בקודש. פשטות וישרות. כך בהעמדת אלפי תלמידים, כך בהקמת הישיבה הקדושה ושאר הישיבות שעמד בראשן, וכך בהנהגת אלפי תלמידיו. תפישתו התורנית הייתה, שדרך הלימוד שהוא מנחיל לתלמידיו, היא היא דרך הלימוד הנכונה. היא ואין בלתה. מתוך ענוות חן אמיתית, השזורה במלחמתה של תורה.
תלמידיו, היו לו כבניו ממש. קשר איתן הנרקם בין רב לתלמיד, שלא נפרם במרוצת השנים. כל תלמיד הרגיש כבן יחיד ממש. כך חשתי אני, וכך חשו כל אלפי תלמידיו. לפני כשנה, קיבלתי ממנו שיחת טלפון ובה ביקש שאפעיל את השפעתי הציבורית. שיחות שכאלו, הייתי רגיל לקבל ממנו. אבל השיחה ההיא, הפתיע אותי במיוחד. בשיחה, ביקש לסייע עבור נכד (!) של בוגר הישיבה.
לפליאתי, הסביר ראש הישיבה, שלפני כשלושים שנה, אחד מבוגרי הישיבה נפטר בגיל צעיר, והותיר אחריו אלמנה וילדים רכים, והכל חששו מי ידאג להם כעת. “בהלוויה של הבוגר הבטחתי לבני המשפחה שאני “לוקח אחריות” על הילדים, לדאוג להם לאורך השנים”, אמר ראש הישיבה. “כעת, שהבן של הבוגר, מבקש להכניס את בנו לתלמוד תורה, אני רואה חובה לעצמי לסייע בדבר”..
זו הייתה האחריות שחש כלפי נכד של בוגר הישיבה. זו האחריות שחש כלפי כל אחד ואחד מתלמידיו.
תלמידיו הקרובים, ידעו על קיומה של “המחברת”, בה היה רושם במרוצת השנים את כל שמות בוגרי הישיבה, שקיבלו ע”ע משרה תורנית. וכך, עמודים גדושים האחד אחרי השני, על ההוא שהקים ישיבה, ההוא שהתמנה לר”מ וההוא משגיח בישיבה ההיא, וכן על זה הדרך. באחת הפעמים אף התבטא באוזניי, שהמחברת שלו מעידה, כי בישיבת ‘בית מתתיהו’ ישנם האחוזים הגבוהים ביותר של נושאי משרות תורניות, בעולם הישיבות כולו.
אבידה קשה היא לעם ישראל, ואין לה תמורה. זכיתי במשך השנים האחרונות, לשהות רבות במחיצתו של ראש הישיבה. זכיתי לעלות אליו לא אחת עם נערי המדרשיות של ‘לב לאחים’, לבקר עמם בהיכל הישיבה המעטירה, ולעלות אליו לסיומי מסכתות וכד’, תמיד היה מקבלם עם מאור פנים, שואל ומתעניין, כמלאך האומר גדל. היה מדבר עם הנערים על חשיבות הלימוד בישיבה, והיה עושה נפשות כפשוטו לה’ ולתורתו. ידע הוא לגעת בנפשות הרכות, לדבר אל לבן ולקרבן למוטב.
רק בשנה האחרונה, זכיתי ללוות את מו”ר ראש הישיבה לבימת הכנסייה הגדולה של ‘לב לאחים’, שהתקיימה בבניני האומה בירושלים, במעמד מרנן ורבנן גדולי ישראל, חברי מועצת גדולי התורה. כמה שמח לראות את אלפי האברכים, היוצאים בשליחותם של מרנן ורבנן ללמוד תורה עם אחינו הרחוקים. כמה שמח לראות בין אלפי האברכים, עשרות מבוגרי ישיבת ‘בית מתתיהו’ הזוכים ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים.
נפלה עטרת ראשנו. שבת משוש לבנו.
