יום אחרי הסיבוב השני בחיפה, אפשר כבר לגעת בנתונים וללמוד מהם דבר או שניים. אמנם לא כל הנתונים מונחים לפתחנו, ואלו יבואו רק בסגירת הפרוטוקול של משרד הפנים, אך עם הנתונים שכן פורסמו הן מהסיבוב הראשון והן מהסיבוב השני, ניתן ללמוד כמה דברים.
ראשית, על תקרת הזכוכית. לאחר הפסדו של יונה יהב לעינת קליש בבחירות 2018, היו מי שדיברו בבחירות הנוכחיות על יהב כמי שהוצבה לו תקרת זכוכית. יש מי שסבורים שזו הייתה הסיבה שבזמנו אחת המפלגות המשמעותיות בכנסת, החליטה לבסוף שלא לתמוך בו. הסברה הייתה אז שיהב לא יוכל לשבור את אותה תקרה, ומשכך בחרו שלא לתמוך בו. בפועל, זו לא הייתה הבחירה המוטעית היחידה של אותה מפלגה.
יהב שקיבל ב-2018 כמעט 44 אלף קולות, הצליח לקבל בסיבוב הראשון 40,680 קולות, שהיוו 36% מכלל התוצאה. אילו חוק הבחירות לא היה דורש לעבור את ה-40%, ניתן עוד היה לומר שאכן יהב לא רק שלא הגיע לתקרת הזכוכית אלא, גם את מה שקיבל, לא הצליח לשחזר. אולם היה מדובר במצג שווא, שכן בניגוד ל-2018 אז התמודדו רק ארבעה: קליש, יהב, האן וסביון, הפעם ההתמודדות התחלקה עם 12 מתמודדים, ולא בכדי רובם התייצבו מאחורי יהב מיד לאחר הסיבוב הראשון.
דרישת החוק שהובילה את יהב אל הסיבוב השני, הביאה אותו גם לשבור את תקרת הזכוכית של 44 אלף, ולמרות שאחוזי ההצבעה היו נמוכים מהסיבוב הראשון, יהב בכל זאת הצליח להגיע אל 50,768 קולות שתמכו בו, שמהווים 62.6% מכלל המצביעים, כך שמדובר בתוספת של כעשרת אלפים קולות.
לצד יהב, כדאי להביט גם אל עציוני שבסיבוב הראשון קיבל 24,860 קולות, ובסיבוב השני זכה לתוספת של כמה אלפי קולות והצליח להגיע קרוב אל 33 אלף קולות. מדובר בתוספת של כ-8,000 קולות, שזה אולי נחמד, אבל רחוק מלהיות מספיק, ואף מעלה שאלה כמה תומכים חדשים הגיעו מאזור בורובסקי שהודיע על תמיכה פומבית בעציוני. כשמביטים על תוצאת הסיבוב הראשון, בורובסקי קיבל 11.7% מכלל המצביעים, ובתרגום למספרים מדובר ב-13,221 קולות. ואם כן, מתברר כי בחיבור בורובסקי-עציוני, עדיין חסרים כ-5,000 קולות.
הצלחתו של יונה יהב היא ללא ספק בנחישותו. האיש שהפסיד את הבחירות בפעם הקודמת, קם ראשון מבין כל המתמודדים, והכריז שהוא רץ לראשות העיר. זה הזכיר במשהו את הסיפור ההוא שמספר יהב על ימי נעוריו בבית ספר ליאו באק, אז קם ואמר כי הוא יהיה ראש העיר של חיפה.
נחישותו לחזור לנהל את העיר, הביאה את התומכים בו לשוב ולתת בו את האמון. במשך חמש השנים האחרונות, ירדה האיבה שהייתה כלפיו בעבר ושבגינה הפסיד לקליש. לפני חמישה חודשים הסביר בין היתר את חזרתו בכך שהוא רוצה לתקן. ל’ישראל היום’ אמר: “אני בא רק לחמש שנים כדי לתקן”.
אם יהב רוצה שיזכרו אותו כראש עיר טוב, הוא צריך לעשות בין היתר את מה שהצהיר אתמול בנאום הניצחון שלו, להיות ראש עיר של כולם. “עם שובי לתפקידי אני מתכוון לאחד את כל חלקי העיר, יהודים וערבים, שמסרבים להיות אויבים. דתיים וחילונים כאחד – עם אחד”, כך הצהיר.
חיפה כיום היא עיר שאינה מסוכסכת. אין כאן מאבקי דת ובסך הכל התושבים חיים בהרמוניה שערים רבות יכולות לקנא בה. עם זאת, יש לא מעט מה לשפר ולתקן בעיר, ובראש ובראשונה את מכת החזירים, שלא מבדילה בין יהודי וערבי, דתי וחילוני.
