אחת השאלות שחזרו על עצמן שוב ושוב בימים האחרונים בעגלת הכלים שברחוב הרצוג, הייתה כמה צריך לשלם. כמו השאלה, גם התשובה חזרה על עצמה והייתה: “זה בחינם, זה מטעם המועצה הדתית”. אחד אחרי השני וכך מאות אנשים שהגיעו להגעיל כלים, יצאו עם חיוך מפתחו האחורי של בית הכנסת הגדול בחיפה, וחשו בעצמם את השינוי שחל בעיר. מי שאחראי לזה הוא משה דגן, ירושלמי שמגיע לכאן מידי יום, לאחר שלפני כשלושה חודשים קיבל את תפקיד יו”ר המועצה הדתית, וכמו בתפקידיו השונים בעבר, הוא הגיע עם משימה לנגד עיניו: לשפר!
אין צורך להכביר במילים עד כמה המועצה הדתית בחיפה זקוקה לשינוי הזה, ולא צריך להיות חיפאי כדי לדעת זאת, שכן דו”חות שונים ובראשם הדו”ח של הרבנות הראשית, זעק את מה שקרה מבחינה כשרותית.
השבוע פגשתי בדגן, בלשכתו שנמצאת בקומה העליונה של בית הכנסת הגדול, ויצאתי אופטימי. אם יתממשו רצונותיו ובוודאי בפרקי הזמן שהציב לעצמו, זו תהיה מהפכה של ממש. האופטימיות נובעת מכך, שכבר עתה בתחילתו של הליך, הוא מצליח לעמוד ביעדים, והוא כבר מסמן את סיום השלב הראשון לעוד שלושה חודשים.
לפני שלקח על עצמו את התפקיד הלא פשוט של יו”ר מועצה דתית בחיפה, הוא התייעץ עם רבניו, עם משפחתו, וכולם אמרו לו מילה אחת: ‘שליחות’. “אני מגיע לכאן בתחושת שליחות אמיתית” הוא אומר לי, “וזה הכוח שמניע אותי לעשות זאת כל בוקר מירושלים”.
כשהתייעץ עם רבניו הוא שטח בפניהם את כל מה שידע על המועצה הדתית בחיפה, והידע שלו היה רב מאשר של מישהו שסתם מוצנח לכאן. דגן שכיהן עד לפני מספר חודשים כמנכ”ל הרבנות הראשית, ידע, שמע וראה את מה שקורה כאן בחיפה, וכמוהו גם הרבנים שעימם התייעץ. למרות הכל הם הורו לו לקבל את המינוי והוא החליט לקבל את האתגר.
“את תקופת הרבנות סיימתי בע”ה עם ההישגים שאליהם רציתי להגיע, ואולם אף פעם אתה לא רואה איך השטח מתמודד עם הדברים כי אתה נמצא למעלה, ומסתכל על הדברים מלמעלה”. “אמנם נכון שיחידת האכיפה של הרבנות הגיעה לביקורות בחיפה, והציפה את הליקויים שיש, אבל כאיש מטה אתה לא באמת יודע ומבין מה הקשיים והאתגרים הקיימים בפרקטיקה בשטח אתם המערכת צריכה להתמודד “. “מאוד אתגר אותי לרדת לשטח, עד היום אף אחד לא הצליח להרים את הכפפה כמו שצריך, אלי זה קרה בגלל חוסר סמכות אולי בגלל חוסר יכולת, אבל עובדה שזה לא קרה. אני מאמין בדרך שלי והחלטתי לקחת זאת כאתגר”.
סדר בכשרות
כשהגיע לכאן ביומו הראשון כיו”ר המועצה הדתית, הוא נזכר בפעם ההיא לפני תשע שנים, עת נשלח לכאן כסמנכ”ל הרבנות הראשית בניסיון לפשר בין הצדדים השונים שנגעו לנושא הכשרות. “ניסיתי אז להחזיר את הכשרות למסלול, אך לצערי זה לא הצליח, והצדדים השונים לא הגיעו לפשרות”. מאז דגן עקב מקרוב אחר הנעשה בחיפה, ובעת שכיהן בתפקידו כמנכ”ל הרבנות, הוא הבין את מה שכולם הבינו, שיש בתחום הכשרות כאוס מוחלט.
“עצם העובדה ששבע שנים לא היה יו”ר מועצה דתית עם כל הסמכויות, זה דבר שהשליך על כל המערכת” אומר דגן כשהוא מנסה לשים את האצבע היכן הייתה הבעיה. “כל מי שהיו כאן, היו עם סמכויות מוגבלות ולא יכלו לעשות שינויים רציניים ולכן התפקוד של המערכת היה חלקי “. קשה שלא להבין שהיו מי שניצלו את חוסר ההנהגה והמצב ובשל כך מערכת הכשרות לא תפקדה כראוי, אבל עכשיו כשיש ראש למערכת מתחיל יישור הקו של כלל הגורמים במערכת.
הדבר הראשון שעליו התלבש דגן בתפקידו כיו”ר המועצה הדתית, זה להתחיל לעשות סדר בנושא הכשרות. דו”ח הרבנות מהעבר היה מוכר לו היטב, ולכן היה לו ידע מהיכן בדיוק להתחיל. הצעד הראשון שפעל לקדמו היה למפות את כל בתי העסק בחיפה שמקבלים כשרות מהרבנות. השלב השני היה לייצב את מטה מחלקת הכשרות ומיניתי מ”מ מנהל למחלקת הכשרות, איש מקצועי ובעל ניסיון, הרב אבי מלול, תגברנו את מערך הפיקוח ומינינו 4 מפקחים חדשים, גבשנו נהלים ואמות מידה למערך מתוך מטרה לשפר את רמת הכשרות , להביא לאחידות בשעות ההשגחה, לשיבוץ משגיחים איכותיים, ולבניית לו”ז יומי למשגיח ע”מ שידע מה שעות העבודה שלו בכל עסק, ועל כמה בתי עסק הוא אחראי וכל זאת לבסס את תאום הציפיות בין בעלי העסקים המושגחים, המשגיחים ושדרת הפיקוח וההנהלה. בשלושת החודשים שהוא נמצא בתפקיד, הוא השקיע שעות רבות רק על תחום זה, כשבחודשיים האחרונים הצליחו המפקחים ויועץ הכשרות, למפות את מחצית העסקים שמקבלים כשרות.
אם בשיא היו כ-800 עסקים שקיבלו כשרות של הרבנות חיפה, היום המספר נמוך בהרבה ועומד על כ-550 עסקים. זה לא מספר מועט ולשאלתי דגן אומר שזה מתאים לגודלה של העיר. מכלל מקבלי הכשרות, מחצית כאמור כבר מופו והליך העבודה החדש החל מולם. ברמה הפרקטית זה אומר שהחלו לסדר את זמני ההשגחה, כך שמשגיח יגיע בשעה קבועה לכל עסק ויבצע את הפעולות הכשרותיות הנדרשות ויחתום נוכחות, ובנוסף יגיע לביקור מזדמן כך לא יווצר מצב של חוסר השגחה. “היה לנו מקרה חמור פה בעיר, שבמשך חצי שנה בעל עסק קיבל תעודת כשרות, אך רגלו של המשגיח לא דרכה שם”, מספר לי דגן כשהוא מזועזע מהסיפור. “היום אנחנו מכירים את צרכיו של העסק אחרי שחילקנו את העסקים לפי קטגוריות. אנחנו יודעים האם משגיח צריך לשהות בעסק כהשגחה צמודה או כחצי שעת השגחה או יותר, ומפקחים מקרוב על כל פעולת ההשגחה”. “לצערי, עד שהגעתי הפיקוח על המשגיחים ועבודתם הייתה חלקית ביותר ולא היה את המושג הזה של ביקורת אחר המשגיחים, אמרו להם אתם משגיחים במקום פלוני, הם כן הגיעו לא הגיעו ואף אחד לא ביקר את זה. היום משגיח יודע שהוא צריך להיות בשעה מסוימת בעסק, אין דבר כזה שהוא “נמצא” ביותר מידי מקומות עבודה, כשבפועל הוא לא באמת נמצא בהם.
כמה מהלכים לשיפור ההשגחה הוא עשה ברמת העקרון כך לדוגמה משגיח אחד יהיה אחראי על בתי עסק באשכול אחד בלבד, ומבלי שיצטרך לנדוד מקצה העיר לקצה העיר. כך הוא גם דאג לריכוז שעות ההשגחה ולא שתהיה חפיפה בין שעות ההשגחה במספר בתי עסק. המיפוי הזה הביא לכך שמשגיח נמצא בזמן מיועד, ולאחר מכן קופץ לביקורי פתע שמפתיעים את בעל העסק.
את יישום המהלך הוא החל לפני חודש וחצי, אחרי שבנה היררכיה במחלקה כאמור. הוא תגבר את שדרת הניהול והפיקוח עם ארבעה מפקחים ויועץ כשרות שעוסק במיפוי העסקים, והשלב הבא שלו זה לגייס מזכיר למחלקה. בכל הקשור למשגיחי הכשרות, הוא אומר שיש כיום 200 משגיחים ולא בהכרח שכולם יישארו במערכת, שכן הוא מתכוון להוביל מהלך של העמדת משגיחים איכותיים, כאלו שיעמדו בתנאי הסף של המשרד לשירותי דת ויתחייבו לעבודה בהתאם לנהלים. במקביל הוא מתכוון גם לצמצם את מספר המשגיחים שאין להם את הזמן הפנוי לעבודת ההשגחה כפי שהוא רואה אותה.
“מבחינתי אין מצב שמשגיח יגיע ליותר מ-12 שעות השגחה, שזה 3 שעות מעל התקן, כנראה שיהיו גם משגיחים שיפלטו מהמערכת מיוזמתם, כאלו שלא יוכלו ליישר קו עם הנהלים החדשים” אומר דגן, ומספר על המהלך האחרון שעשה בנידון. “קנינו סמרטפונים לטובת משגיחי כשרות על מנת שיוכלו לעשות שימוש באפליקציית ‘שירת הים’, וכך יוכלו לדווח שעות נוכחות, ולהשתלב באופרציה המלאה של כל תחום ההשגחה, ובצורה מסודרת. “משגיח יידע בתחילת כל שבוע מה לוח הזמנים שלו, הוא ידווח אם יוצא לחופש ואז גם אנחנו נדע מי ממלא מקומו, ולא חלילה שיקרה מצב של עסק ללא השגחה כי המשגיח יצא לחופשה. עד היום לא הייתה שליטה על זה כי היה נתק בין השדרה של הפיקוח למשגיחים”. “אנחנו נעשה זאת בצורה מסודרת ואחראית, וזה יקרה מיד אחרי פסח”, הוא אומר. מה שהוא עוד מתכוון לעשות אחרי פסח, זה לסיים את מיפוי העסקים בעיר, ובשלב הביניים להעניק לעסקים תעודת כשרות לשלושה חודשים בלבד, לראות שמיישרים קו עם הכללים החדשים, ולעלות על המסלול החדש.
זמן פסח
הסיבה לכך שזה לא קרה כבר בשבועיים האחרונים, היא בשל שאיבת הכוחות לקראת פסח. “עשינו פסק זמן קצר בכדי להיערך לפסח כראוי”. “250 עסקים ביקשו הכשרה לקראת הפסח לאחר שהמחלקה עשתה מיפוי מוקדם על כל אחד מהעסקים בעיר, זה לא דבר של מה בכך, בוודאי לא למערכת גדולה כמו חיפה ולעמוד ביעד זה כראוי ובלו”ז קצר. לצורך כך תגברנו באופן זמני, את מערך הכשרות ב-12 מפקחים במיקור חוץ המשמשים כראשי צוותים על צוותי ההכשרה המכשירים את כל העסקים לפסח”.
כשאני שואל אותו האם עלתה במחשבתו לעשות גם השגחת מהדרין בחיפה, הוא אומר שזה חלק מהתוכנית שלו ואף מספר לי על היעד שתחם בזמן. אני רוצה קודם לייצב את מערכת הכשרות הרגילה, ומיד לאחר מכן להחיל סטנדרטים גבוהים של מהדרין למי שיבקש תעודת מהדרין, ברמה כזו שחרדים יוכלו לאכול בלב שקט, בדומה ל’מהדרין ירושלים’. “ממה שאני שומע מהשטח, מסתבר שהבד”צים נסמכים על השגחת הרבנות. אז אם יהיה עסק שירצה להתהדר בבד”ץ כזה או אחר הוא יהיה חייב להעמיד סטנדרטים לפי אמות המידה שייקבעו הרבנים , ואז גם יוכל להתהדר בהכשר מהבד”צ. אני מקווה שזה יקרה בתוך שלושה חודשים. אני בטוח שזה אפשרי. אני יכול לומר שהמסר שכבר היום עובר למשגיחים ולמפקחים זה שאנחנו רוצים סדר, ויש לנו תכלית שאנחנו שואפים אליה ובכוחות משותפים נעשה זאת”. דגן מוסיף כי הציבור עצמו יכול לעזור לא מעט במהלך, ולדבריו כאשר נכנסים לעסק ושואלים מתי המשגיח היה כאן לאחרונה, זה דבר שיכול לגרום לבעל העסק שיהיה לו אינטרס שהמשגיח יהיה נוכח, ובוודאי שדבר כזה יסייע להעלאת רמת הכשרות. אני מאמין שנוכל לעשות זאת, למרות שתמיד ההתחלה קשה, אבל נצליח לעשות זאת עם הבנה של בעלי העסקים, המשגיחים והמפקחים”.
מאז שנכנס לתפקיד קיים יו”ר המועצה הדתית כ-100 פגישות עם גורמי פנים וחוץ בנושאי כשרות, והדבר שחזר על עצמו במרבית הפגישות, זה ההתפעמות של האנשים מהסדר שהוא מבקש להנחיל במקום שהיה בכאוס מוחלט. “אנשים אומרים לי אנחנו רוצים להיות חלק ממערכת שיודעת לבקר את עצמה”, אומר דגן, ומציין את עובדי ההנהלה של המועצה הדתית שחיכו שמישהו ייקח את המושכות וינהיג אותם. “אם היה דבר אמיתי ששימח אותי, זה להגיע לכאן ולראות שהיו עובדים ששימרו את הגחלת כמו גב’ עדי אבוקרט, יונתן דנינו ועוד מבלי לפגוע באחרים ובתרומתם למערכת – הם היו לי הוכחה שיש עם מי לעבוד כאן.
שאלת רב
אחת השאלות המתבקשות בראיון עימו ובוודאי כאשר מדברים על נושא הכשרות, זו שאלת הרבנים לחיפה. דגן אמנם יו”ר המועצה הדתית, אך לא כהגדרת התפקיד בחוק, שכן הוא מונה על ידי השר. בשל כך אין לו אמירה בכל הקשור למינוי רבני עיר, ומי שאחראי לכך זו הרבנות הראשית והשר לשירותי דת. לדבריו הם מודעים לצורך החיוני למינוי רבני עיר לחיפה, בוודאי בשעה שהרב שמעון אלמליח מעתלית והרב יצחק לוי מנשר נקרעים בין העיר שאליה הם שייכים לבין לתת לחיפה את מה שהוטל עליהם.
כשאני שואל אותו מדוע לדעתו טרם מונו רבנים לעיר, הוא מבקש להתרחק מתשובה בנושא, אך כן אומר שיש כאן גרירת רגליים וברור לו שחובה שיהיה תיאום בין ראש העיר לבין מועצת הרבנות. דגן מציין בדבריו את פועלו של הרב דוד אבוחצירה, המכהן כרב שכונה וראש אגף הכשרות בעיר, שתרומתו למערכת חיונית וחשובה ולדבריו הוא ראוי לכהן כרב העיר הספרדי. “הוא עושה רושם של אדם המעורב בקהילה, הוא עושה היום עבודה יפה והוא שותף לתפיסה שצריך לעשות סדר. כולם מודים ויודעים שצריך למנות רבנים לעיר”.
כשאני שואל אותו האם באמת צריך רבנים ולא נסתפק ברב אחד, הוא מסביר כי העיר חיפה היא השלישית בגודלה, וזה חיוני וחשוב שיהיו כאן שני רבנים, על מנת שכל מגזר יקבל את הייצוג שלו. “אם זה נכון לכל הארץ אז אין סיבה שזה גם לא יהיה בחיפה”. “אני מקווה שעכשיו אחרי הבחירות, למרות שהתוצאות עדיין לא ברורות לגמרי, הסוגיה הזו של בחירת רבני עיר לחיפה תונח לפתחו של השר לשירותי דת שיקדם את הנושא, וייבחרו כאן שני רבנים טובים שיהיה איכפת להם מהמקום הזה.
אמנם נושא הכשרות ומינוי רבני עיר, הם שני הנושאים הבוערים בעיר כמו חיפה, אולם מסתבר שיש עוד לא מעט שירותי דת שהמועצה הדתית פועלת בהם וגם אליהם צלל לעומק דגן. “כשהגעתי לכאן הופתעתי מאוד לטובה ממערך העירוב שיש בעיר. הוא מתפקד מאוד יפה. יצאתי לסיור בתוואי עם הרב אייביש איילנברג ראיתי שהעירוב במצב מאוד טוב, והחלטנו לפעול לשיפור התוואי בהתאם לצורך”, אומר דגן.
מה מקווה מטהר
בנושא המקוואות הוא איש בשורה, ומספר כי כבר בקרוב יחל שיפוץ של מקוואות בעיר. “עשינו סיור בשישה מקוואות הנמצאים תחת אחריות המועצה הדתית בעיר יחד עם גורמי המקצוע ובכוונתי מיד אחרי פסח לצאת למכרז לקראת הליך שיפוץ של המקוואות . ב”ה למועצ”ד יש תקציב מיועד והחלטתי ללכת על שיפור השירות במקוואות בכל הכוח. כבר ישבנו עם האדריכל, גבשנו מסמכי מכרז, ומיד אחרי פסח אנחנו מתחילים בהליך בפועל”. ויש לו גם בשורה לדגן. הוא מתכוון להביא לבניית מקווה חדשה בעיר. “ישבתי עם סגן ראש העיר מיכי אלפר, אני מחכה לפגישה עם ראש העיר קליש, ואנחנו מבקשים הקצאה של שטחי בנייה למקוואות, ובפרט בשכונות חדשות שאין בהם בכלל מקווה, כמו למשל שכונת ‘נאות פרס’ שנחשבת לשכונה מבודדת ובערבי שבת וחג נשים לא יכולות להגיע לטבול. אני חושב שצריך לתת את הדעת על זה ואני מקווה ששיתוף הפעולה עם ראש העיר יניב פירות”.
אמנם נושא התרבות התורנית קיבלה את העדיפות השניה אצל דגן, בגלל הדברים הבוערים סביב מערך הכשרות, אך עם זאת הוא לא הזניח את התיק הזה בכלל. כך למשל החליט להוביל מהלך חדש במועצה הדתית, שחילקה במקבצי הדיור בימים אלו 2,500 ערכות של ‘קמחא דפסחא’ ובתוכם מצות שמורה ובקבוק יין. גם להגעלת הכלים שהפעילה המועצה הדתית ברחוב הרצוג בימים האחרונים, דאג דגן שהיא תהיה בחינם, ולדבריו זה חלק בסיסי בשירות של המועצה הדתית כפי שצריך להיות.
שעות העבודה שלו הן מלאות מהבוקר ועד הלילה, כאשר סדר יומו מתחיל בשכונת רמות בירושלים, שם הוא מתגורר עם משפחתו. “אני קם בחמש וחצי, מתפלל ויוצא לדרך. בחזור לירושלים אני עורך שיחות טלפון וממשיך את העבודה גם בנסיעה”, הוא מספר לנו. לעזוב את ירושלים לטובת חיפה הוא בכלל לא שוקל, בעיקר בגלל משפחתו. “לאשתי יש שם עבודה, הילדים מתחנכים במוסדות חינוך, ולא נכון שרק בגללי כולם יעזבו את ירושלים”. בינתיים הוא התרגל לנסיעות על אף שיום בשבוע הוא מרשה לעצמו לישון בחיפה בכדי להקל על עצמו במקצת. הוא לא מתכוון לקבוע דד-ליין מתי יסיים את תפקידו, אך כן אומר שכאשר ירגיש שהמערכת התייצבה והיא יכולה להמשיך לתפקד ברמה טובה, הוא בהחלט ישקול להמשיך לפרוייקט הבא. השאיפה שלו הוא אומר שחיפה תהפוך למודל בכל הקשור למועצות דתיות בארץ. “אני רוצה שהמועצה תגיע למצב שתתן שירות הכי טוב, ושהכשרות בחיפה תהיה מודל לחיקוי. אני רוצה שערים אחרות יראו שאם חיפה יכולה להגיע למקום כל כך טוב מהמקום שבו הייתה, אז כולם יכולים לשפר היכן שנדרש”.
דגן בן 51 נראה צעיר לגילו ונמרץ כמו בחור צעיר, חיתן כבר שלושה ילדים שאחד מהם מתגורר ברכסים – השכנה של חיפה. בשבוע שעבר הוא אירס את בתו הרביעית, ואם יש לו קושי בעבודה בחיפה, זה זמן האיכות עם המשפחה לאורך ימות השבוע. את תפקידו הוא זכה ביושר לאחר שהיה מנכ”ל הרבנות הראשית, כשקודם לכן כיהן בתפקיד סמנכ”ל הרבנות, לשם הגיע מהשירות הציבור במס הכנסה. במשך 17 שנים היה ברשות המיסים, תחילה כמפקח ולאורך השנים כיהן בתפקידים בכירים . “התקופה בשירות הציבורי נתנה לי הרבה ורכשתי ניסיון ניהולי רב שעימו הגעתי לחיפה”. לסיום הוא אומר לי: ” בעזרת ה’ ויחד עם עובדי המועצ”ד היקרים שמשתפים פעולה ועובדים ללא לאות במיוחד בתקופה האחרונה, נפעל להעניק שירותי דת ברמה הגבוהה ביותר כמו שמגיע לתושבי חיפה. זה נכון שלא קל לעשות שינוי של 180 מעלות זה מאתגר, זה לוקח זמן, זה דורש משאבים והאנרגיות, אבל אני לא מפחד מאתגרים ומבקש באתה הנשימה להודות לרבנים שליט”א הרה”ג שמעון אלמליח והרה”ג יצחק לוי על תרומתם ועזרתם בביסוס מערך הכשרות בעיר”.
