אם יש דבר שעו”ד אלי פריינד מודה שהוא לא מבין בו זה כל נושא התקשורת. “לא אסתיר מימך, אבל אני לא מצוי בתחום”, הוא אומר לי בתחילת הראיון ומבקש שאעשה לו סדר במפת התקשורת החרדית, כמי שמקבל בימים האחרונים אין סוף פניות. פריינד שניאות להתראיין לאתר 970 החיפאי, עשה זאת לאחר הסבר שאין מתאים ממנו בשבוע הזה של לג’ בעומר לראיון השבועי, ובפרט לנוכח התפקיד שהוא מחזיק בו כמנכ”ל וועדת החמישה בציון הרשב”י במירון.
גם אחרי שהסכים לראיון, היינו צריכים למצוא את הזמן לקיומו של הראיון. אם בימים רגילים הוא חוזר ממירון לחיפה רק בשעות הערב, מטבע הדברים בימים אלו שלפני לג’ בעומר, הזמנים משתנים ואל ביתו בחיפה הוא שב אל תוך הלילה.
נפגשנו השבוע באחד הלילות במשרדו שברחוב טרומפלדור. אלי אדם חביב, נעים הליכות, ומסתבר שהוא בדיוק האיש שמתאים לכהן כמנכ”ל וועדת החמישה. עד כמה מתאים? יעידו כל חברי הוועדה שאליהם הגיע לפני כמעט שנה, ופה אחד סברו שהוא מי שצריך לאייש את התפקיד. את הדרך למירון ולמינויו לתפקיד, הוא עשה בעקבות פרסום באחד העיתונים. “אני מנותק מתקשורת, לא ידעתי אפילו מה זה וועדת החמישה, אבל אחד מחבריי הפנה אליי צילום מהמודעה שפורסמה בעיתון, והציע לי להתמודד. עשיתי כמצוותו, וזומנתי לראיון”, הוא מספר. חברי וועדת החמישה שראיינו אותו וראו את קורות חייו, סברו שהוא המתאים ביותר, וכך מצא את עצמו אלי מתחיל בימי הקורונה את אחד התפקידים המאתגרים, ששיאם בימים של הילולת הרשב”י – בלג’ בעומר.
עד כמה שזה יישמע מוזר, את מירון וציון הרשב”י הוא בקושי הכיר. “את חטאי אני מזכיר היום”, הוא אומר לי. אולי הייתי פעם אחת במירון בלג’ בעומר. לא הכרתי יותר מידי את המערכת, ואני לא מהאנשים שהיו נוסעים למירון”. אבל היום, הוא עושה יום-יום את הנסיעה לשם, חי את המקום, ואפילו נהנה. “אשתי אומרת לי שהיא רואה שזה עושה לי טוב כל ההתעסקות שלי סביב הרשב”י”.
פריינד, ילדי בני ברק, הגיע לחיפה כמו רבים מאלו המתגוררים בה כיום. רעייתו היא בתו של ר’ שלמה ולדר, המוכר לכל חרדי תושב חיפה. “אשתי נולדה וגדלה כאן בעיר, ולאחר שהתחתנו הגעתי לכאן. אמרנו שנה שנתיים נראה, אבל נשארתי, והנה כבר 29 שנים אני כאן”.
את הקהילה החרדית בעיר הוא הכיר כאשר הייתה קטנה, בוודאי בשכונה בה מתגורר – נווה שאנן. לאחר החתונה נכנס לכולל של הרב במברגר בנווה שאנן, וראה לנגד עיניו קהילה בהתוות. הוא נזכר בימים ההם, כיצד כאברך צעיר הוא יוצא לפעילות ‘לב לאחים’. “אחרי שבמשך היום ישבנו בכולל, בערב היינו יוצאים לפעול בפעולות קירוב, ומתדפקים על דלתות של אנשים”. “אני זוכר מקרה אחד שחקוק אצלי, זה היה אחד הערבים ומי שיצא איתי לפעילות היה הרב וינקלר – ר”מ ב’נחלת הלווים’. הוא איש מכובד עם הפראק, ואני אברך צעיר, יורדים לקריית שפרינצק, ודופקים באחת הדלתות. פותח לנו בעל הבית, הוא מזמין אותנו להכנס ולשמוע למה באנו. אנחנו פותחים ומדברים על יהדות, על החשיבות שהילדים ילמדו במוסד שילמד יהדות, וגם מספרים על הקייטנות של ‘לב לאחים’. אנחנו מסיימים והוא מביט בנו ואומר: “אז לפני שאתם מדברים איתי על דת, אני רוצה לדבר איתכם על אוכל. אין לי כלום בבית, ורק בשביל הילדה שלי אני יורד כל בוקר מוקדם וסוחב לחם וגבינה. אני לא גונב גבינה צהובה או קוטג’, אלא מינימום שיהיה לה לאכול”. זה היה ‘בום’ עבורי, וסיפור שמהדהד לי גם היום 29 שנים אחרי, כאילו קרה אתמול בערב. כמובן שהצלחנו לסדר שידאגו לו כלכלית, וב”ה המשפחה מאוד התחזקה מבחינה דתית.
פעילות זו של אלי פריינד כאברך צעיר שמבקש לחזק יהודים חיפאים ללכת בדרך סבא, הייתה הראשונה אך לגמרי לא האחרונה. התחנה הבאה בחייו, הייתה אצל הרב פרץ מאיר, בימים שאף אחד לא חלם על הממלכה והאימפריה התורנית כפי שהיא קיימת כיום. “אני זוכר את הרב פרץ, אוסף בחורים ברחוב, יושב איתם בוואדי בנווה שאנן, לומד איתם תורה על כוס תה וביסקוויטים”. “הוא הגיע אליי, ואמר לי שהוא רוצה אותי לעזרתו. נשאבתי לשם והתחלנו עם גנים. לימים הפעוטות הפכו לילדים והיה צורך בבית ספר, היה כאן מאבק לא קטן, מצאנו מבנה בנווה שאנן והמאבקים רק הלכו וגברו. הגענו לערכאות משפטיות מול העירייה ובכולן ניצחנו, וכגודל הקושי כך היה גם גודל ההצלחה ושמו של בית הספר הולך לפניו עד היום הזה כשהוא ממוקם ברחוב הגליל”.
בשלב מסויים, החליט אלי כי הוא רוצה להתפתח בחייו המקצועיים והחליט ללמוד משפטים. הוא לא יכול להצביע בוודאות כי המאבקים המשפטיים שניהל עבור מוסדותיו של הרב פרץ מאיר, הן שגרמו לו ללכת וללמוד את התחום, אולם לגמרי לא שולל זאת. “בהחלט יכול להיות שהמאבק המשפטי ההוא, זה מה שהביא אותי להסתובב בבתי משפט ואולי הדליק אצלי את הניצוץ”. את לימודיו הוא סיים בהצטיינות יתירה עם ממוצע של 96, והפך לשם דבר גם אצל מרציו החילונים. כשסיים את הלימודים הוא פרש מיתר עיסוקיו והחל בדרך עצמאית כעורך דין המתמחה בתחום הנדלן ובדיני משפחה.
היה לו אך טבעי להכנס לתחום הנדל”ן אותו הוא הכיר היטב מהימים שבהם פעל עבור מוסדותיו של הרב פרץ מאיר, אך גם מהתפקיד שמילא עבור משפחת טופורוביץ מניו יורק, המשפחה העשירה שמחזיקה את כל ‘נחלת הלווים’. פריינד היה למעשה מנהל הקהילה מטעם המשפחה, והיה האיש שמאתר מבנים, שאחראי לכל מה שמסביב. מטבע הדברים הוא נחשף לנדל”ן, וכך הכיר היטב את התחום ונשאב אליו גם להתמחותו כעורך דין.
לימים הוא גם תרגם את הידע הרב שיש לו בתחום ליזום פרוייקט גדול של תמ”א בשכונת נווה שאנן, ולא בכדי יש מי שמצביעים עליו כאחד החיפאים שמבינים את התחום בצורה המיטבית, החל מהשלבים הראשונים של היתר, ועד לקבלת טופס 4.
וכך, כשהוא מצליח מאוד בתחום עיסוקו, באה התפנית. “זה התחיל מאיזו מודעה שפורסמה בעיתון, ושאני בכלל לא נחשפתי אליה”. “חבר שלח לי הודעה בוואטסאפ עם צילום של המודעה, המבשרת על מכרז של ועדת איתור לתפקיד מנכ”ל וועדת החמישה. אני למען האמת לא שמעתי מעולם על המושג הזה של וועדת החמישה, ולא ידעתי במה מדובר. הוא אמר לי, אתה חייב להתמודד, זה תפור עליך, ואני התחלתי לבדוק לעומק מה זו הוועדה, מה המשמעות ומה מהות התפקיד. גיליתי שמדובר בארבעה אנשים שאותם מינה בג”צ לטיפול בכל נושא ציון הרשב”י במירון, ושעכשיו הם מחפשים מנכ”ל לוועדה, לאחר עזיבתו של המנכ”ל הקודם”.
כשראיתי את תנאי הסף הבנתי שאני עונה על כולם. הייתה דרישה לתואר ראשון, לניסיון ניהולי ועוד שורה של תנאים שעל כולן עניתי, וביניהן גם ניסיון ניהול של מעל 12 מיליון שקל בשנה. העובדה שהתעסקתי בנדל”ן, ושהייתי במוסדותיו של הרב פרץ מאיר, הם שעמדו לטובתי באותו הסעיף. הגשתי את מועמדתי, ונקראתי לזימון. למען האמת לא הכרתי אף אחד מחברי הוועדה, אמרתי להם שאני חיפאי, שאין לי היכרות גם עם מירון, אך הם בחנו את אמות המידה המקצועיים, וכל חברי הוועדה שמייצגים קהלים שונים לחלוטין, נתנו ידם למינוי. מאז אני נשאבתי למקום, ואני שוהה באתר הציון שעות רבות בכל יום, הרבה יותר משאני שוהה בביתי, וזה פשוט מקום מרתק”.
העבודה עכשיו ערב לג’ בעומר מובנת, אבל מה יש לעשות שם לאורך השנה כולה?
יש המון. בלי סוף. כל שני וחמישי יש אירוע. זה לא רק ערב ראש חודש. זה אדמו”רים שמגיעים באמצע שבוע ולשבתות יחד עם קהל החסידים שלהם. מטבע הדברים זה דורש כוח אדם מסביב, זה דורש תיאום. זה נכון גם לאירועים הנעשים בערבי ראש חודש. כל הדברים האלו מצריכים קשר עם חברות האוטובוסים, תיאומים עם המשטרה שעימה יש לנו שיתוף פעולה מלא, כאשר לאורך השנה זוהי תחנת צפת, ובימים האלו זה המחוז הצפוני. צריך להבין, אתר הרשב”י מתפרס על חמישה דונם של שטח. יש שם דברים שצריך לפתח ולעשות עבודה שוטפת כמו ניהול תקין של ניקיון, סידור ספרים, שירותים שיהיו נקיים. זה משהו שהצריך לשנות את הנהלים מהיסוד מבחינה ניהולית. יש בעיות קשות של הנגשה לנכים, של פיתוח באופן כללי, זה הגיע למצב שאנחנו שיפצנו את הציון במקומות שלא נגעו בהם עשרות שנים. אני מתבייש לומר אבל זה פשוט היה זוועה, אני לא מאמין שבשנת 2021 יש דבר כזה, והיום אחרי ששיפצנו את השירותים זה נראה אחרת לגמרי. עוד מעט אנחנו מתחילים בשיפוץ המקווה שליד הציון וגם מתחילים בבנייה של אזור שירותים חדש.
פריינד מדבר על הפעילות, אולם מה שנשמע מבחוץ כפשוט וקל, מבפנים הרבה יותר קשה ומורכב. המקום מורכב מאוד בעיקר בגלל ההתנהלות. מצד אחד אלי הוא מנכ”ל וועדת החמישה, מצד שני, באזור כולו ישנם עוד גורמי ניהול. אם לא די בכך, אפילו הגוף שבו הוא מכהן כמנכ”ל, זה משהו שגם הרשויות לא ידעו איך לקרוא לו. “זה גוף יציר כפיו של בג”צ” הוא אומר. “לא קיים כזה יצור במדינת ישראל. זו לא עמותה, לא חברה. אלא משהו שבג”צ הורה על הקמתו. רק כדי להבין, בשביל להוציא את תלוש המשכורת שלי, היו צריכים להגיע עד ליועץ המשפטי לממשלה, שכן אין ח.פ אין תיק ניכויים, ואז היועץ המשפטי מנדלבליט, הביא איזה מספר שקוף, לגוף שיכול לעשות תיק ניכויים לעובד”, מספר אלי.
בכל הקשור לעבודת וועדת החמישה, אלי מלא בפירגונים ומסביר כי ללא עבודת חברי הוועדה, המצב כולו בציון הרשב”י היה נראה רע מאוד. “הוועדה בראשות הרב רבינוביץ, רב הכותל והמקומות הקדושים, עושים עבודתם לילות כימים. רואים שמעניין אותם הציון הקדוש, שמעניין אותם רשב”י, ושכל מבקר שמגיע יהיה לו הכי נוח והכי נעים להגיע לציון. זה פשוט מופלא בעייני כשאני רואה את עבודתם. רק כדי לסבר את האוזן, אני אספר שהם מגיעים למירון רק כדי לפגוש בתורמים, לפגישות בין חברי הוועדה, ומדהימה אותי בכל פעם פעולתם ורצונם לטובת המקום”.
את הכסף לפעילות הוועדה הם מקבלים מהקופות המפוזרות בציון הקדוש, ואלי מסביר כי זה לא כסף גדול. זה שלב שבו אני תוהה מניין המשכורת משולמת, ובפרט בימי הקורונה כאשר לא היו יותר מידי אנשים בציון שאף היה סגור פרק זמן ארוך. על זה הוא משיב שלמרבה המזל נשאר כסף בקופה, והוא מדגיש: רק שתדע הכל מבוקר על ידי רואה חשבון.
וועדת החמישה מקבלת גם כספים מהממשלה?
לא. הכסף הגדול שמחזיק כזה אתר, זה תקציבים ממשלתיים וזה מועבר אל המרכז למקומות קדושים בראשותו של הרב יוסף שווינגר וסגנו הרב ישראל דרעי. זו חברה שנמצאת תחת משרד הדתות, ועם אנחנו כבר מדברים עליהם, אז אני מרגיש מחובתי לדבר בשבחם של שני האנשים האלו שעושים עבודה שאין לתארה במילים. לאנשים מבחוץ זה נראה פשוט, אבל כל כך הרבה לוגיסטיקה, מכרזים, חברות ודברים שמסביב, שרק כאשר רואים בעיניים, מבינים עד כמה חשובה פעילותם ועד כמה היא נעשית על הצד הטוב ביותר, וכמובן בשיתוף פעולה מלא איתנו.
מה באמת החלוקה בין וועדת החמישה למרכז למקומות קדושים?
במתחם עצמו ישנן חלקות שונות. כל מה שקשור ל-12-70 זה תחת אחריות וועדת החמישה. 12,70, אלו שתי חלקות. הראשונה: 12 זה כל מתחם הציון. ו-70 זה מתחם ההדלקה של תולדות אהרן, וכל הכביש שם לרבות הפראנצ’עס. בג”צ הכריע באותו פסק דין כי אלו שתי החלקות שבאחריות וועדת החמישה, וחשוב לי להדגיש שאמנם זה כפוף לנו, אך גם שם שיתופי הפעולה מצויינים, וזה נכון גם ליתר החלקות, שגם בהם אנחנו נותנים מיכולתנו ועזרתנו, אם זה בשירותים שונים של אבטחה וכו’ ואם בניקיון.
פריינד שיושב כמעט שנה בתפקידו, מרגיש את העוצמה האמיתית של מירון רק בחודשיים האחרונים. קודם לכן הוא מצא את האתר נסגר פעם אחר פעם בהוראת הממשלה בגלל הקורונה. “בחודשים האלו לא באמת יכולתי להרגיש את האתר, אבל יחד עם זאת הייתה אופרציה שלמה שהצריכה את הפעולות שלנו. עכשיו, זה משהו שונה לגמרי, זה אנשים, זה אתר מלא ושוקק חיים, וזה נכון לכל עמך בית ישראל. חילוני, דתיים, חרדים, כולם. זה אתר שמושך אליו את כולם, ולא בכדי הוא המקום השני בחשיבותו אחרי הכותל המערבי”.
כשאתה רואה את ציון הרשב”י ממבט של מנכ”ל וועדת החמישה, זה שינה אצלך משהו?
כן. זה בהחלט שינה. אפילו אשתי אומרת לי שהיא רואה שהתפקיד הזה שחולש על ציון הרשב”י עושה לי רק טוב. אני ב”ה מאוד נהנה, זה מאוד מאתגר ההתנהלות מול כל הגורמים, משטרה, מקומות קדושים, ועדת חמישה, הקהל, האדמו”רים והאנשים שמגיעים. זה אמנם מורכב, אבל ב”ה בסייעתא דשמייא, אני מאוד מרוצה. אני בסופו של יום בן אדם שאוהב להסתדר, לא איש של מריבות. במקום שיש את הרצון מוצאים את הדרך. בסופו של יום אפשר להסתדר ולהגיע להבנה וזה כל כך חשוב במקום הזה.
אנחנו שבוע לפני לג’ בעומר מה מצב היערכות באמת?
ממה שאני רואה בשטח ואני מבין, זה הולך להיות כרגיל, אולי למעט אוכל שיהיה במארזים סגורים. מעבר לזה, אפשר לראות את החניונים כבר מוכנים ומוכשרים לקראת הגעתם של העולים. ועל זה צריך להגיד יישר כוח אדיר לרב יוסף שווינגר ולרב ישראל דרעי.
איך אתם נערכים מבחינה בטיחותית, הרי כל שנה הנושא הזה עולה וצף?
אין פשרות בנושא זה. תראה למשל את מה שעשינו עכשיו במרפסת הכנסת אורחים. זו מרפסת שנבנתה לפני 14 שנים, אבל היו צריכים לעשות חיזוקים וזה משהו שאני לא מתפשר בו. ביקשתי ממהנדסים שיתנו לי חוות דעת, הם הוציאו לי חוברת שלמה עם כל דבר ודבר שמבחינתם נראה כבעיה. זה יכול להגיע עד לרמת ברזל שיוצא במעט ויכול לפצוע מישהו בשריטה. אני עובד צמוד לספר, צמוד לדו”חות, לא מפספסים שום נקודה, בנושא בטיחות אין אצלי משחקים, לא רק בגלל החוק כי גם בגלל ההלכה של “לא תשים דמים בביתך”. מבחינתי חיי אדם לפני הכל. אני יכול לומר לך בפה מלא שהנושא הזה, זה משהו שמדיר שינה מעיניי, ולכן אני גם זה שיזמתי את הדו”ח הזה, וביקשתי ממהנדסים שיתנו לי אותו. אני מקווה שעד שאתה תפרסם את הראיון, אנחנו כבר נוכל לסמן וי ולומר שפתרנו את כל הבעיות ונתנו מענה לכל דבר שעלה בדו”חות.
מה יש לשפר בציון, מה התוכניות שלך לעתיד?
אחת התוכניות שלי להתחיל כבר מיד לאחר לג’ בעומר בשיפוץ המקווה שליד הציון. “זה אמנם מקווה קטן ועתיק, אבל הוא במצב שדורש שיפוץ כי שנים לא נגעו בו. כל מערכות הניקוז, הקרמיקות, זה משהו שנחליף בכדי שזה יהיה ראוי לשמו, ובוודאי לנוכח החשיבות בדבר, שכן ישנם אנשים שלא נכנסים לציון מבלי לטבול.
אתה מדבר על דברים קרובים, יש לך גם תוכניות לשנים הבאות?
יש דברים שונים שאנחנו רוצים לעשות, על חלקם יש התנגדויות, וכל התנגדות זה לא דיון של חודש. כאן הכל לוקח זמן. זה לא כמו בעיר שתוך שנה – שנתיים הסתיימו הדיונים. כאן זה צריך לעבר פרוצדורה ארוכה שרק בסופה מתקבלת החלטה. אני כן יכול לומר שיש תב”ע שמטרתה לפתח, למשל מבנה מעל השירותים של הנשים, לסלק את הטריבונות שתופסות את החניות ולעשות זאת בצורה טובה יותר, אבל כל דבר זה מורכב, למשל כי אסור חלילה לחפור בגלל הקברים שיש, אז צריך למלא זאת בסלעים, ורק אז ניתן לבנות מעל. בקיצור הדברים במירון לוקחים זמן.
שמת לעצמך יעד מסויים?
אני רוצה שבעוד שנה מי שיגיע לרשב”י יגיד וואו תראו איך זה מסודר, זה נכון לספרים, לשירותים ולפינות הקפה. וזה עוד לפני פרוייקטים ודברים גדולים. אני למשל חילקתי את המקום לגזרות, אני רוצה לדעת איפה כל סדרן או איש ניקיון נמצא בכל רגע נתון. הכנסנו טכנולוגיה שאני יכול לדעת לגבי מיקום מסויים האם הוא נקי או לא. מבחינתי כל אחד שמגיע למקום כזה קדוש צריך לקבל את השירות המקסימלי, בכדי שיוכל להרגיש בנוח להתפלל וללמוד שם.
רגע לפני שאנחנו מסיימים את הראיון, אני שואל את אלי אם לא קשה לו שעות העבודה הרבות שבהן הוא עובד ושוהה מחוץ לביתו. הוא יוצא בשמונה וחצי מנווה שאנן וחוזר 12 שעות מאוחר יותר, כשגם זמני הנסיעות מנוצלות לשיחות טלפון הנוגעות לעבודתו. “אני רגיל לעבוד שעות רבות, כך היה גם בשנים שלפני העבודה הנוכחית. מה שטוב לי, שאני נהנה מעבודתי”.
על מחשבה חזרה לתפקידו כעורך דין שמייצג לקוחות בבתי משפט, הוא כרגע לא חושב, וגם האם נראה אותו בתפקידו בעוד עשור. “מה שאני כרגע עושה מאוד מאתגר אותי, אני שמח במה שאני עושה, אני גם מרגיש שאני מצליח לקדם דברים ולכן יש לי הרבה סיפוק. מה יהיה בעתיד? קשה לי לדעת”.
