לפני שישה ימים, כשיצאה השבת בחיפה, הכין יונתן הלימי מנווה שאנן את מזוודתו הקטנה לקראת נסיעתו לצרפת. הוא טס לשם ליומיים, וכמי שנולד בצרפת הפעם הוא היה נרגש מאוד מהטיסה למדינת הולדתו. לצד הביגוד שלקח עימו הוא לקח גם כמה דפים שעליהם היה מודפס הנאום שהכין לשאת מול עשרות אלפי צרפתים שהגיעו להפגנה נגד בית המשפט הצרפתי, לאחר שזה פסק כי המחבל הערבי שרצח את אמו שרה חלימי הי”ד, ישוחרר לחופשי בטענה כי לא היה שפוי בזמן הרצח.
ההחלטה שהתקבלה לפני שבועיים בבית המשפט העליון של צרפת, החזירה את יונתן לא רק פיזית לצרפת לשאת דברים נגד ההחלטה, אלא גם אל הימים ההם.
השבוע, שעות לאחר ששב לישראל מצרפת, נפגשנו בביתו שבנווה שאנן. “אני זוכר את היום ההוא של ח’ ניסן תשע”ז”, הוא מספר לי. “התקשר אליי מצרפת קרוב משפחה, ואמר לי שמישהו תקף את אמא, אני שואל אותו ומה קורה איתה עכשיו? אז הוא אמר: “היא לא שרדה”. נכנסתי להלם מוחלט, חרב עליי עולמי. הייתי מאוד קרוב אליה ורק יומיים קודם לכן דיברנו שיחה ארוכה”, מספר יונתן. אני מברר איתו על השיחה האחרונה, האם אמו סיפרה על איומים מצד השכן המחבל המוסלמי, אך הוא אומר שלא זוכר משהו ספציפי עליו, אולם כן דיברה על הסכנה שיש בצרפת. ואולם, החשש מפני אותו מחבל, כן היה בליבה של שרה הי”ד, בשל איומים ששמעה ממנו בעבר, ובפרט בשל הרקע העברייני שלו. “היא סיפרה לנו בעבר על האיומים של השכן המוסלמי, שמענו שהוא עבריין שישב בכלא. אמא שלי בהחלט פחדה ממנו כשחזר לשכונה לאחר ששוחרר מהכלא”, הוא אומר.
שרה חלימי הי”ד הייתה אישה טובת לב ובעלת מידות מיוחדות, כך מעידים עליה כל מכריה. לא מעטים הכירו אותה כד”ר שרה, שעזרה לרבים. את בנה יונתן ושתי בנותיה היא גידלה ברובע בלוייל שבפריז, שם גם נרצחה באכזריות. המחבל המוסלמי שרצח אותה, פרץ לביתה, הכה אותה באכזריות תוך שהוא צועק ‘אללה אכבר’ ופסוקי קוראן, ולבסוף השליך אותה אל מותה מחלון ביתה בקומה השלישית.
חלימי הייתה הדיירת היהודייה היחידה בבניין, אך היה לה יחסים טובים עם שכניה הגויים, שגם הם הזדעזעו עד מאוד בעקבות הרצח הנורא. הימים ההם שלפני חג הפסח זעזעו בפעם המי יודע כמה את הקהילה היהודית בצרפת, שחוותה שוב טרור אנטישמי נגד יהודים. מי מהם שסבר שהמשטרה ומערכת המשפט הצרפתית ינהלו משפט חמור נגד אותו בן בליעל, הופתעו לגלות שלא כך פני הדברים. זה התחיל אצל המשטרה הצרפתית, שעה שהחקירה הוטלה על מחלק הפשע ולא על מחלק הטרור והשנאה. בהמשך גם התובע הפתיע כשהודיע כי התיק שנפתח הוא בחשד להריגה מכוונת, ולא כרצח אנטישמי. ההמשך היה במערכת המשפט, שם פעם אחר פעם באה האכזבה כשנקבע שהמחבל לא היה שפוי לעמוד לדין, והשיא הגיע לפני שבועיים, כאשר בית המשפט העליון של צרפת יישר קו עם ההכרעות הקודמות וקבע שהמחבל ישוחרר.
ממקום מושבו בשכונת נווה שאנן בחיפה, יונתן לא שמע דבר על ההחלטה של השופטים הצרפתיים. “אני יושב בכולל, רחוק מכל התקשורת ובוודאי מהרשתות החברתיות, אבל פה בקהילה הצרפתית שלנו, התחילו התלמידים שלי לשאול מה אני חושב לעשות ואיך אני מגיב, וכך התוודעתי להחלטה הנוראית של בית המשפט”. מפה לשם החלו עסקנים בקהילה היהודית בצרפת לגלגל את הרעיון של הפגנת ענק בסמוך למגדל אייפל, והרעיון תפס תאוצה. תלמידיו שקראו על כך בתקשורת הצרפתית, שאלו אותו אם יטוס להפגנה, והוא לרגע לא חשב שזה מה שעליו לעשות. אלא שאז החל הלחץ מצידם, כשהם טוענים שהוא חייב להיות שם כדי לתמוך בעמדה היהודית שדורשת לא לוותר. “אמרו לי איך יכול להיות שזה אמא שלך ואתה לא בתמונה”. המשפט הזה תפס אותי ובפרט שראיתי עד כמה כל המקורבים אליי שאני לומד איתם רואים בזה דבר חשוב, שאולי אם לא אעשה זאת, זה יכול לפגוע גם בקשר התורני שביננו”.
המחשבות הביאו אותו לבקש מהחברותא שלו בכולל לשאול את אביו, שהינו אחד הרבנים הגדולים בצרפת מה לעשות. תשובתו הייתה שכדאי לחשוב בחיוב. משום כך, החליט יונתן לפנות אל מורו ורבו מ’נחלת הלויים’ הרב וינקלר שליט”א, ולהיוועץ גם עמו. “דעתי נוטה שתיסע, אך לדעתי עליך לשאול את אחד מגדולי הדור”, אמר לו הרב וינקלר שליט”א . יונתן פנה למקובל הגר”ד אבוחצירא שליט”א ולמחרת קיבל את ברכת הדרך לנסיעה לצרפת. הוא הודיע למארגנים כי יגיע במיוחד מישראל וייקח חלק בהפגנה. “כמה שאני לא אוהב להיות בפרונט, הבנתי אז כמה זה חשוב לכל הסביבה שלי שאני מתעסק עימם ביום יום, וכמה אני חייב להתחשב באותו ציבור”.
אלא שאז החלה להטריד את מנוחתו מה יאמר. מהדיווחים השונים שקיבל, הוא הבין שזו לא הולכת להיות הפגנה של מאות או אלפים, אלא של עשרות אלפים רבים, ושהעצרת תועבר בשידור חי לעוד ריכוזים רבים בצרפת ובעולם כולו, כך שסביר להניח שלנאומו יאזינו מאות אלפים בכל רחבי העולם. “הבנתי שאני לא יכול לפשל, ואני צריך לחשוב טוב על מה שאני אומר”. ארבעה ימים בלבד נותרו לו מרגע קבלת ההחלטה לטוס לעיר הולדתו ולשאת את נאום חייו. יחד עם רעייתו הוא החל לשבת ולחשוב מה לומר. רגעי המחשבה והכתיבה לא היו קלים עבורו, אך לפני שבת הוא סיים את המלאכה.
“אחרי שכתבתי הכל, פתאום התחלתי לחשוב אולי חסרים דברים בנאום”, הוא אומר ורעייתו מוסיפה: “בשבת יש את השקט ואז החלו כל המחשבות”. בפועל, לא היה חסר שום דבר, והנאום שיונתן כתב, היה גם זה שנישא שם בפריז.
הוא ורעייתו המריאו מישראל בבוקר יום ראשון, טיסה ראשונה אחרי שנתיים וחצי שלא היה בצרפת. “גם אז כשטסתי לשם זה היה בגלל מהלך במשפט בערכאה נמוכה יותר שהשופטת רצתה לשמוע אותי”. הפעם כשהגיע לצרפת הוא גילה מדינה מוכת קורונה שלמרות כל זאת, מצליחה להוציא כ-30 אלף איש להפגנה נגד ההחלטה של בית המשפט העליון לשחרר את רוצח אמו. בצרפת היו מי שדיברו כי הרבה זמן לא הייתה הפגנה שכזו, בטח לא בימי הקורונה, מה שיכול להעיד על עוצמת הכעס והתסכול של היהודים הצרפתיים, אבל לא רק שלהם. לצד ההפגנה הגדולה בפריז, התקיימו הפגנות דומות גם בערים נוספות, אך שם המחאה לא נעצרה. כך למשל שופט יהודי, החליט לפרוש מתפקידו בעקבות החלטת בית המשפט העליון, והדבר קיבל הד בצרפת.
כשהגעת להפגנה וראית את ההמון מה הרגשת?
וואו. זה אין לתאר במילים. הייתה לי התרגשות כל כך גדולה לראות את כל האנשים שעזבו הכל ובאו להביע מחאה. אבל הכי ריגש אותי, שראיתי כמויות של תמונות של אמא שלי שאנשים מחזיקים בידיהם. זה היה רגע שלא הצלחתי לעצור את עצמי מלבכות. הרגשתי את האנרגיה של כל האנשים הטובים האלו.
אני מניח שזה לא פשוט להגיע ולראות עשרות אלפים, ולהבין שעוד רגע אתה עולה לנאום
נכון. התרגשתי מאוד. אבל לפני הנאום הייתי ממש מרוכז במטרה. חשבתי על המסר שאני רוצה להעביר לשלטונות, לאומה כולה לכל מי שישמע את הנאום שלי.
ואז אתה עולה לבמה, מה אתה אומר?
אני נושא את הנאום שבניתי אותו בצורה כזו שאני מעלה את הסתירות של מערכת המשפט בהחלטה הזו. את אי הרצון לחקור, את זה שלא היה שחזור, ובכלל על כל החקירה שלא באמת הייתה חקירה, וגם על ההודאה של המאבחנים של הרוצח שחזרו בהם ואמרו לבית המשפט שטעו, אך למרות הכל החליטו להמשיך במשפט כאילו כלום לא קרה. רציתי שיבינו שאנחנו לא טמבלים.
שמונה וחצי דקות של נאום נשא יונתן, כשהוא נועל את ההפגנה ונחשב לנואם הראשי. כלי התקשורת הצרפתיים עמדו ותיעדו, חלקם העבירו בשידור חי את נאומו, אחרים העבירו את הדיווח למהדורות החדשות ששודרו מאוחר יותר. ונדמה כי מבין אותן 8 דקות של נאום, מה שתפס את כולם, היה הרגע שבו נשנק והתקשה להמשיך. זה היה הרגע בו דיבר על אמו, על שרה הי”ד. “כשהתחלתי לדבר על אמא שלי הייתי צריך להיעצר, אני נשנקתי והיה לי קשה”. אמרתי להמון: “אני רוצה לדבר על משהו שקשה לי, אני לא הולך לדבר על מה שהיא סבלה, ועל מה שהיא הרגישה כשהוא התעלל ועינה אותה. אלא להציג מי זו הייתה אמא שלי ע”ה.
מה סיפרת?
אני לא יכולתי לדבר על אמא שלי כחרדית, אז סיפרתי על הערכים שהיא שידרה לנו, על הקירבה לנכדים. על ההגעה שלה אלינו לחיפה לפחות פעם בשנה. על אמא שהייתה רופאה שעזרה לאנשים רבים.
אשתו שיושבת ושומעת, הייתה בין הקהל הרב בשעה שבעלה עמד על הבמה ונשא את נאומו כשהוא מדבר בקול חנוק. “אני שמעתי את התגובות של האנשים שלא ידעו מי אני. אנשים אמרו, איזה צדיק, איזה תעצומות נפש יש לאיש הזה”, היא מספרת.
ראית גם אתה תגובות בקהל?
כן, אבל ברור שזה לא כמו להיות למטה בין הקהל. אתה רואה שזה עושה משהו אצל האנשים ואתה שומע את השקט ושמחכים לשמוע מה אתה אומר.
אמרת שם בנאום שזה יהיה כשלון אם נצטרך לעשות צדק במדינה אחרת, אתה סבור שישראל צריכה לדרוש הסגרתו?
אני חושב שזה לגמרי לא יהיה רצוי אם נדרוש את ההסגרה שלו. לטעמי, הצדק צריך להיעשות שם, שצרפת תעשה אותו. אם הם מדינת חוק, אז בבקשה שיעשו סדר. אני אמרתי בנאום שזה כשלון לרפובליקה הצרפתית אם יצטרכו לעשות צדק במדינה אחרת. כל עורכי הדין שדיברתי איתם לא מבינים מה עומד מאחורי ההחלטה האומללה הזו לצד כל המהלכים שקדמו לה.
אתה חושב שהפגנת הענק הזו שינתה משהו בצרפת?
אני לא יודע, אני כן יכול לומר לך שדיברתי עם עורך דין שאמר לי שלדעתו זה שינה קצת. אני לא חי שם, ואני למען האמת די מנותק, אני יודע מה קורה בנווה שאנן בחיפה, אבל לא בפריז שבצרפת.
אם יש משהו שיונתן הלימי כמו יתר היהודים ברחבי העולם יכולים להתעודד, שהחלטת בית המשפט בצרפת טרם בוצעה בפועל, שכן אותו רוצח עדיין נמצא בבית חולים פסיכיאטרי תחת אשפוז כפוי, ואולי המאבק והרעש התקשורתי בכל העולם, יעשה שינוי להחלטה האומללה של השופטים הצרפתיים.
עד כמה רעש תקשורתי הדבר עשה, יעידו הראיונות שנתן יונתן מיד אחרי ההפגנה, רגע לפני שחזר לישראל, וגם לאחר שנחת. בין הלימוד בכולל ללימוד עם מקורביו, הצלחנו למצוא גם אנחנו את מעט הזמן לשבת איתו בביתו, אך זמן תפילה הגיע, ואת סיום הראיון קיימנו תוך כדי הליכה מהירה אל בית הכנסת של הקהילה הצרפתית בנווה שאנן, שהוא אחד ממייסדיה.
עוד לפני הקהילה שהקמת, מה הביא אותך לחיפה?
אני למדתי בפריז בקהילה החרדית של הרב כץ והרב רוטנברג, וכשסיימתי ישיבה קטנה אני ושני חברים הגענו לחיפה ללמוד בישיבת נחלת הלויים. כך בכלל הכרתי את חיפה. בהמשך כשהתחתנתי לא ידענו איפה לגור, ומכיוון שהיו כמה בוגרים שהתחתנו ונשארו בחיפה, אז החלטנו אני ואשתי שגם נישאר לפחות להתחלה, ועכשיו אנחנו כבר 18 שנים כאן בנווה שאנן.
ספר לי על הקהילה שלכם בנווה שאנן?
זו קהילה שהתחלנו לגבש סביבנו אני והרב יהודה אריה מאיר שליט”א כשראינו שיש עלייה רבה של צרפתים. היום ב”ה הקהילה מורכבת מבעלי בתים, ומקורבים נוספים. פתחנו סניף של כולל של ישיבת ‘מיר’ לצרפתים, וזה גם מוסיף לנו כוח אדם לפעילות מול סטודנטים צרפתים בטכניון. הקהילה שלנו מונה 45 משפחות, אמנם בשנה האחרונה של הקורונה היה קצת קשה עם הפעילות, אבל בכל זאת הצלחנו לקדם דברים. לא מזמן הייתה עלייה של כמה משפחות צרפתיות, והרב יהודה אריה מאיר שליט”א החל גם בקשר איתם, והגרעין הזה שמסתופף סביבנו הולך וגדל.
