ח”כ גפני הוא ללא ספק אחד הפוליטיקאים המבריקים, החרוצים והמוכשרים שהצמיחה היהדות החרדית לאורך שנותיה. אולם לצד כל המחמאות, מי שמכיר את גפני, יודע שבעזרת לשונו החדה והצינית, הוא גם הביא לעיתים לדברים פחות מוצלחים. אצל פוליטיקאים מתחילים היינו קוראים לזה ‘מעידות’, אך כשזה מגיע מוותיק חברי הכנסת, זה ממש לא שם.
לא על הפוליטיקה הארצית באתי לדבר, אלא על העירוב שנעשה שלשום (שלישי) בפאנל הפוליטי בועידת דגל התורה שהתכנסה בבני ברק.
גפני התבטא שם לראשונה בדבר השאלה האם צריך להמשיך יחד. נדמה היה שאילו לא היה מדובר במפלגה שדעת תורה קובעת בה, או כי אז הוא היה מכריז על פיצול והליכה בנפרד בבחירות הקרובות.
ראיה לכך הוא הביא מחיפה. כשהוא מנופף בדגל הניצחון המרשים בחיפה, ייחס לעצמו ולמפלגתו את הקביעה “אנחנו הגדולים, לנו יש הכי הרבה מצביעים, אנחנו עם הכי הרבה ניסיון ואנחנו עומדים עם לשון בחוץ”.
אנחנו, ואנחנו ואנחנו… לצד כל זה הוא העיר את הערה על עירנו: “בחיפה, אנחנו הבאנו שני מנדטים והם (אגו”י) הביאו בקושי אחוז חסימה”.
אז ראשית לעובדות; אגו”י עברה גם עברה את אחוז החסימה וקיבלה 3971. מולה דגל לתושב קיבלה 4843 ושס קיבלה 3035 קולות. לא בכדי אני מביא את מספר הקולות ובכלל זה של שס, וזאת כדי להמחיש את הפער שבין אגו”י ושס, כאשר גם שס הכניסה מנדט למועצת העיר. כך שהאמירה “הם הביאו בקושי אחוז חסימה”, זו אמירה אולי עוקצנית, אך אין מאחוריה כל תימוכין.
עכשיו לעובדה השניה; אין זה סוד שמערכת הבחירות האחרונה בחיפה הייתה יצרית מאוד. היא באה על רקע ראש עיר שכיהן כאן ושרבים מהציבור החרדי לא חיבבו בלשון המעטה. הבחירה של מי באגו”י להמשיך ולתמוך בו (ולא משנה הסיבה) היא אחת משתי הסיבות שבגינן רבים מהחסידים החליטו לתמוך ב’דגל לתושב’ ולא להישאר עם הבחירה הטבעית מבחינתם. הסיבה השניה שרבים תמכו בדגל, היא בגלל הנציג עצמו, בגלל מיכי אלפר, ולא בגלל המפלגה שהוא מייצג.
עובדה נוספת; חיפה הייתה תמיד עיר של שלום ואחווה בין כלל הקהילות. בבחירות האחרונות קרה משהו שגם אם היה מחוייב המציאות, הוא בוודאי לא בא לייצג מחלוקת בין חסידים וליטאים, ותעיד ההרמוניה שיש גם כיום בין הקהילות השונות בעיר.
לצד זאת, קשה היה לראות ולשמוע את הנפנוף של גפני בעיר חיפה שהביאה שני מנדטים לדגל התורה כאשר הם-אגו”י, בקושי עברו את אחוז החסימה. מה רצית לומר בכך שאלו קולות שתקבל גם בבחירות ארציות?
את התשובה לכך גפני יודע היטב. הוא לא צריך לחכות לבחירות הקרובות. די לו ללכת לאחור, אל הבחירות לכנסת ה-21, אלו שנערכו בחודש ניסן תשע”ט, חצי שנה בלבד לאחר הבחירות המוניציפליות. יודעים מה היה מספר הקולות של יהדות התורה בעירנו? 5,210 קולות בלבד!
קחו את הקולות של דגל ואגודה בבחירות לעירייה, חברו אותם יחד וקיבלתם: 8,814 קולות. מישהו יודע להסביר לאן נעלמו 3,604 הקולות? רק לסבר את האוזן ולהציג לעין, תנועת שס קיבלה 2,931 בבחירות לכנסת, פער של 100 קולות בין הבחירות לעירייה לאלו של הכנסת, פער שהוא בהחלט סביר ומתקבל על הדעת.
בצורה הכי פשוטה, אפשר לומר שאת המספרים שעימם נופף גפני בבני ברק, לא הביאה דגל התורה, לא גפני ולא יתר הח”כים. הניצחון כל כולו רשום על שמו של מיכי אלפר, בשל עזרתו לאורך השנים לאנשים רבים בקהילה החרדית, ובשל מאבקו העיקש להחליף את ראש העיר הקודם.
לא בכדי, שלשום כאשר פורסמה כאן הידיעה על דבריו של גפני ואזכורו את העיר חיפה, פנו אליי לא מעט חסידים ואנשים שאינם נמנים על מצביעי דגל התורה, והסבירו ששני דינים הם לחיפאי בהליכתו לקלפי.
בבחירות לכנסת הוא עם מפלגתו מבית. בבחירות לעירייה השיקולים שונים. לצד כל הפונים, לא אבוש ואגיד כי גם אני נמנה על אלו שבבחירות לעירייה נתנו את קולם למפלגתו של מיכי אלפר. חשבתי אז ואני חושב גם היום שהוא ראוי לקבל את קולי.
כשאני רואה את גפני עוקץ ומקיש ממועצת העיר אל הכנסת, אין לי אלא להגיד לו, מוישה ידידי, אל תנופף בדגל שלי. הנח את חיפה מחוץ למחלוקת, הספיקה לנו אחת שהייתה די והותר.
